מתחת לפרווה

עשיתי מעשה.

חזרתי מחדרה, מהביקור השלישי במרכז הקשר עם קופיקו. (אין לי כוח לספר על זה, זה הכל מדכא מדי... טוב, אולי רק שסיפרתי לו סיפור על הפוף ושכבנו קרוב ושקענו שנינו במין רכות מתוקה, כשלפתע החלו לחדור מבעד לחלון צעקות בהמיות הולכות וגוברות, של אישה נסערת מאוד שצעקה על איזה יעקב שהיא לא מוכנה לזה וכל מיני דברים כאלו. השלווה הלכה והופרה, וחשבתי לעצמי מי היא אותה בהמה מטורפת שצועקת ככה, עד שהסתבר שזו אמא שלו מדברת בסלולארי מהצד השני של הכביש.)

אז אניווי, חזרתי מחדרה, והשיער שלי עיצבן אותי לגמרי. עברו כבר חודשיים לפחות מהתספורת האחרונה, וזה כבר צמח לכדי שיח קטן. מה גם שבשלישי האחרון בגנון כמה אנשים שונים שאלו אותי מה עשיתי בשיער (כלום !) והתפלאו איך זה שאני לא בלונדיני למרות שכבר כמעט שנה אני לא בלונדיני, ואנשים כל פעם מופתעים מזה מחדש.

השיער ספוג הזיעה נדבק לי לפנים ונתלה לי מאחורי הראש כמו עכברוש רטוב, ותהום היתה בדיוק בהתארגנות לערב הבנות שהזונות אירגנו לעצמן ולא הזמינו אותי, והלכתי למקלחת והתחלתי לגלח קצת את הפאות. "רק את הפאות" חשבתי לעצמי, ואולי גם קצת מהאורך מאחורה. סך הכל, יש לי חוש לאסטתיקה ונסיון מסויים שנצבר לאורך השנים, ואני בהחלט מסוגל לשפר לעצמי את ההופעה גם ללא עזרתו של ספר מקצועי.

אחרי שסיימתי נוכחתי לדעת שיש עקמומיות מסויימת בצורה שבה גזרתי מאחורה, ושקו השיער מורכב עכשיו משלושה ארבעה קווים שונים, ועם בור לא קטן באמצע. המשכתי לעבוד עם סכין הגילוח ועם המספריים, ובשלב הבא שהסתכלתי במראה נראתי כמו עוף מרוט ומסכן, קצוות שיער ארוך מתדלדלות באורכים שונים ומשונים לצד בורות וקרחות ואזורים מגולחים.

שאלתי את תהום למה היא לא מנעה ממני להתחיל עם זה בכלל, והיא ענתה שהיא כבר מכירה אותי ואם היא היתה מנסה לעצור אותי לא הייתי מקשיב לה במילא. ואז היא הלכה, עונדת את השרשרת מזהב לבן שקניתי לה הבוקר באלנבי (היא ביקשה שאקנה לה שרשרת בשביל המפתח של הסיבי) והגשתי לה אותה כשהיא חזרה מהעבודה כשאני כורע ברך, מחזיק את הקופסא המעוצבת ושואל בקול נרגש : "תהום, התמצצי לי? "

היא הלכה, והתבוננות נוספת בראי מכל הכיוונים עזרה לי להגיע למסקנה שהעיצוב לא ממש השיג את התוצאה החדה והמרעננת שחיפשתי. אז המשכתי עם הסכין, והמשכתי עוד, ולא יכולתי להפסיק עד שלבסוף לא נשארה אפילו שערה אחת על ראשי הקירח.

אז עכשיו אני גלוח-ראש. לפחות נפטרתי מהשיער המעצבן, וגם לא ישאלו אותי איך זה שאני לא בלונדיני.