היום החלטתי לעשות מעשה.
סיבוב רגלי מיוזע צפונה וחזרה הניב NBA live 2004 ל PC וגיימפד רוטט.
נסיון ראשון...ניסיתי מפגש פסגה בין הלייקרס לסאן אנטוניו בבית כשאני האחרונים...חיוכים דבילים התחילו להשתולל כשנחשפה הגרפיקה המרהיבה (לשחקנים יש הבעות פנים...) החיוכים התמוססו במקצת כשלא הצלחתי לקלוע סל והלייקרס כבר היו ב18 הפרש...כאן הפרשן התחיל להשמיע הערות ממש מעליבות..על איך שהקבוצה לא מחוברת ומשחקת בצורה עצלה...בוקר טוב אליהו! אני לא צריך לשמוע את האמת המרה על חיי מוטחת בפני במסווה של ביקורת מקצועית...המשחק נגמר ב40 הפרש ובמבט מאוכזב במיוחד של טים דאנקן.
במשחק הבא הורדתי מעט מיהירותי ושיחקתי עם הלייקרס בבית, נגד מילווקי באקס. הפעם הפרשן היה מעט יותר מפרגן אבל זה נגמר בעוד אכזבה, השחקנים ירדו אבלים וחפויי ראש ואילו אני נאלצתי להשלים עם ההכרה שמילווקי זיינו אותי בתחת.
מה קורה כאן?!? אני לוזר???? אני???? אני שהובלתי את אורלנדו לאליפויות אין ספור על הPS1? מבויש ומושפל, הלכתי להתקלח בארומה ת'ראפי מרגיע, הכנתי קפה, עשיתי לעצמי הכנה מנטאלית (אני עוד אראה להם, העונה רק התחילה...) הבאתי את הכסא הטוב מהאולפן ושיחקתי שוב את אותה התמודדות...
שאקיל שלט בצבע, פייטון ניהל משחק בצורה מהירה ומבריקה והוסיף שלשות, וקובי עופף באוויר להטבעות...גרמתי להם לאיבודי כדור אין ספור בהגנה קשוחה ואגרסיבית...נלחמתי על כל ריבאונד...הפרשן היה באקסטזה...ניצחתי ב20 הפרש!
אז זהו...עכשיו יש לי חיים...חזרתי למגרש, ובגדול!!! ((((:
לפני 19 שנים. 20 ביולי 2005 בשעה 13:06