מתחת לפרווה

"...ואני זז כמו דג שנתקע על אדמה יבשה
נאבק להימנע מכל עזרה בהישג יד"
(סטינג-Be still my beating heart)

כמו מזגן שפתח פליטת האוויר שלו נחסם...קפאתי מבפנים. גוש של קרח בסוף יולי.
אולי היו אלה נסיונות השליטה המנטאלית המעצבנים וההצלפות חסרות הרגישות של האוכפת...אולי ההטרדות וההפחדות והטיפול בהן, אולי דמעות שגרמתי, אולי חוסר היכולת ליצור קשר כלשהו עם האקסית, אולי רעב עצום שפשוט לא הצליח להיות מסופק ופשוט התייאש, אולי התחושה העקבית שעל כל גרם של רוך שקיבלתי שילמתי בקילו של כאב...
מחשבה על סקס מרתיעה אותי... עירום מבייש אותי. מחשבה על אינטימיות עושה לי מחנק בגרון כמו לפני ראיון עבודה. מחשבה על להיות לבד עם ומול מישי, כאשר הכל חופשי ומותר - חוץ מלהיות רחוק, גורמת לי להרגיש כמו מישו שנקלע בטעות לסדנה רוחנית בה נדרשים לחבק את הזר שלידך ולרקוד בעירום והאוטובוס היחיד חזרה יוצא מחרתיים.
בלכתי ברחובות המיוזעים במרכז העיר אני רואה בחורות ונשים...יפהפיות ומעוצבות...אני רואה זוגות חמודים...הלב שלי צונח והעיניים יוצאות מחוריהן...מרגיש כמו יתום חסר פרוטה ביריד מזון...
ועדיין-דוחה כל הצעה לקירבה...לא רוצה חיבוק ולא ליטוף ולא נשיקה ולא זיון ולא סשן ולא כלום. זה מלחיץ אותי. חרדות ביצוע, לצדן של חרדות מ"לא להיות שם" , לצדן של חרדות נטישה, לצדן של חרדות התקעות במקום לא טוב, לצידן של חרדות טביעה...אני פוחד לקפוץ למים. אני פוחד אפילו להירטב. אני פוחד אפילו לשכשך רגליים.
המחשבה שאני עשוי להיות באמת בקשר עם מישי עושה צלצולים במוח. תחושה עמוקה ונוכחת של בגידה.

דלת הכלוב לא נעולה, אבל התוכי רועד בפינה ומפחד לצאת.