מתחת לפרווה

תהום מסשנת אותי.

כבר כמה ימים היא מחליפה הודעות עם גברים, ומגבשת לעצמה אופציות. אני מצדי משתדל לעודד אותה כמה שיותר מבלי לסרס או להשתלט. אני יודע שהיא רוצה את החופש המיני רגשי הזה, ואת הleverage הזה עלי, ושהיא מאוד חסה על הרגשות שלי כי היא אוהבת אותי (וגם כי היא גרה איתי וצריכה לסבול את העצבות ושאר מצבי הרוח). אז אני משתדל להראות לה שזה באמת בסדר, שאני באמת מוכן לזוז הצידה, למטה, שאני באמת מוכן להישמע לכל הפקודות שלה, שאני באמת מוכן לקבל חופש מיני שלה, ולהעדר חופש מיני שלי. אני באמת מוכן להיות כלוא בחגורת צניעות עשרים וארבע שבע בעוד היא יוצאת ומתקשרת ומזדיינת ומסתשנת עם אחרים.

הערב היו לה כל מיני תכניות עם כמה גברים שונים אבל הן השתבשו. היא הביעה את רצונה שנצא בלילה לאנשהו ביחד, ושאני אתמזג עם הקירות והיא תצוד. בינתיים בשביל להעביר את הזמן היא שלחה אותי לנקות את התחת ולהתקלח, אמרה לי לפתוח לעצמי את התחת עם הדילדו הכחול ולדחוף את הפלאג, פקדה עלי ללקק לה את התחת ואת הרגליים, הרביצה לזין ולביצים שלי וגם נישקה אותי ממושכות, בין נשיכה לנשיכה.

נראה לי שהיא מרחמת עלי קצת, כל הזמן דואגת לא לעבור את הגבול. זה טוב, אני חושב. רק שאני כל הזמן שואף לעוד, עד שכואב לי מדי ואז אני פשוט מתקפל. עיניים גדולות. הרעב הנפשי-מנטאלי עצום. היכולת של הגוף לספוג עוד, וול, לא בכושר הרצוי. וגם הנפש חצוייה. יש שאלות. האם היא עושה את זה 'בשבילי' , וכאלה. האם אני מספיק טוב וחזק כדי שהיא באמת תוכל לעשות את זה בשביל עצמה. האם אני באמת משחרר אותה מכבלי הספק, האם אני באמת מוכן לתת את עצמי בידיה. זה שאני מאוד רוצה ומפנטז על זה, זה בטוח.

כך או אחרת, היא סיימה את המקלחת עכשיו, אני עם פלאג בתחת, ובקרוב יהיו לה הרבה ידידים ויזיזים ומאהבים ועבדים ומי יודע מה עוד. וטוב שכך. מגיע לה כל הטוב שבעולם, ואני אהיה שם לרגליה, עם חגורת צניעות וזה, ואשרת אותה ואת המאהבים שלה, ויהיה סבבה, באמת.