אני נעול בחגורת הצניעות כבר 10 ימים, מה שאומר שהסתיים הטרימסטר הראשון מאתגר החודש שתהום הציבה.
לא נראה לי שהיא מתכוונת להפחית שליש על התנהגות טובה.
ההתנהגות שלי ממש טובה, מופתית אפילו.
לאורך כל השבוע מלווים אותי כאבי גב תחתון משמעותיים, אך למרות זאת אני עובד ומטפל בהמון לקוחות עם גחמות ודדליינים לוחצים, ממשיך ככל הניתן בשגרת האימונים, ומלווה את תהום במסע חיפוש העבודה שלה כמו מאמן אישי, מנטור, חבר ויועץ גם יחד. יוצא שאני נותן מעצמי לכולם אבל לא כל כך מקבל, מה שגורם לי להרגיש די בודד במערכה ועצוב.
לא היתה כל פעילות מינית מתחילת השבוע, חוץ מלפני שעה כשהיא שאלה אם אני רוצה ללקק לה את הכוס והגמרתי אותה באהבה. היא התעוררה ב4:00 מהסטרס והחרדות שהיא חווה סביב המצב התעסוקתי. נראה ששכחה לגמרי מהזין שלי (לשעבר?) שמצדו פשוט רובץ חסר משמעות בתוך הטריינר. בימים האחרונים נראה שהאשכים והזין השלימו עם המצב ושקעו בדיכאון... רובצים כל היום רפויים וחסרי מעש.
מיום ראשון התפתחה סאגה מתמשכת עם מושב האסלה. נפלו לו הפלסטיקים המלבניים שמכסים את המקום בו הוא מתמשק עם האסלה, עניין בעיקר אסתטי שלא הפריע לתפקוד שלו, אך בהיותנו פרפקציוניסטיות ואיכפתיות לענייני תחזוקת הבית ושונאות הזנחה החלטנו להחליף אותו. בראשון בצהריים היא הלכה לקנות מושב חדש, ובמהלך אימון הגיטרה שמעתי את תהום נאבקת בו במשך כשעה בנסיונות להתקינו, עד שלבסוף הפסקתי את האימון ובאתי לראות על מה המהומה. הסתבר שהמושב החדש לא מצליח להתהדק ולהתייצב, וכשניסיתי בעצמי הידקתי את זה כל כך חזק עד שאי אפשר היה לפתוח את ההברגה בלי לשבור את הפלסטיק, אך המושב עדיין זז ברישול מעצבן.
התברר שתהום קנתה את המוצר הכי זול, ובאמת הפלסטיק נראה מאיכות ירודה ועקמומי. ביקשתי שתקנה חדש, איכותי יותר, כזה שראוי לישבן המלכותי שלה, ואחה״צ היא חזרה עם מוצר שנראה הרבה יותר טוב. כשניסיתי להרכיב אותו התברר שהברגים שלו קצרים מדי, ולאום הפלסטיק שאמור לתפוס אותו מהצד התחתון של מושב האסלה אין מספיק מקום לבצע את עבודתו.
למחרת בצהרים היא הלכה להחזיר אותו וקיבלה זיכוי. בצהריים היא היתה בראיון עבודה בצפון-מזרח העיר, והצעתי שתקפוץ לאייס ותביא מושב (שם יש מבחר גדול). היא לא שמעה בקולי, נסעה לפלורנטין, ובילתה את אחה״צ ההביל והחם בחיפושים קדחתניים מחנות לחנות ובאף אחת לא היה מושב עם ברגים ארוכים.
בשלישי בבוקר היא נסעה לאייס בסינרמה וחזרה עם מושב שלישי, עם ברגים ארוכים ממתכת. באתי להרכיב וגיליתי שהרווח בין שני הברגים לא גדול מספיק, ובהיותם מתכתיים אין שום דרך לשכנע אותם להתגמש איכשהו. תהיתי מה היקום מנסה להגיד לנו. האם המסר הוא שאנחנו בכלל לא זקוקים למושב אסלה כי היא אמורה לעשות את כל צרכיה על הפרצוף שלי?
הפעם כבר מדדנו את המרחק הנדרש בין החורים, ואחה״צ היא נסעה לעוד ראיון עבודה ולקחה איתה את המטר בתיק. היא חזרה עם מושב אסלה רביעי, עצי ועם גוון בהיר מאוד של ורוד עתיק, עם ברגים מתכתיים ארוכים שמתחברים למנגנון שמאפשר להתאים אותם לרוחב הנדרש. הרכבנו אותו בשיתוף פעולה ובהתייעצות משותפת, והחלפנו כיפים כשהוא עמד יציב ואיתן לתפארת.
בא לי לבכות מכל הנהרות שעליי עוד לחצות היום... הימים בהירים, חמים, ארוכים, כואבים, עמוסים וחסרי פואנטה.
