מתחת לפרווה

הלחץ עולה.

אמש תהום חזרה רק לקראת עשר בערב, צפינו קצת בטיוי, אכלנו את הצלי בקר בבירה והבטטות בתנור עם רוזמרין שהכנתי, והיא הלכה לישון אחרי שכבר נרדמה על הספה. עשיתי ביד פעמיים עם דוגמיות פמדום חינמיות והלכתי לישון גם אני.

יש לי הזיה חוזרת כזו בלילות האחרונים, כשאני שוכב במיטה ומנסה להירדם. פתאום אני רואה כמו מצלמה, שמתקרבת לקצה של איזה מישור, ואז מתחילה ליפול ל, אממ, כנראה שאין מנוס משימוש במילה תהום. בפעמיים הראשונות שזה קרה זה היה כמו גג של בניין ואמש זה היה צוק במדבר יהודה מעל ים המלח. זה מופיע בפתאומיות וגורם לי לקפוץ בפאניקה במיטה, להרגיש את הנחיתה בבטן, ולא להצליח להירדם אחר כך בגלל דפיקות הלב.

בינתיים הבוקר התעוררתי לפניה והתחלתי לעבוד עם לקוח, בלי חשק, ועם לחץ זמן. הוא היה מאוד נרגש ומרוצה מהתוצאה, אבל היה לי מאוד קשה עם עצמי. אני מתפוצץ על ניוטרל, אני זקוק לאקשן. היום. עכשיו. אתמול. אקשן רטוב, מהביל, לוהט, מסעיר, מפחיד, מרגש, מטלטל. אקשן מהסוג שלמחרת בבוקר אני מחייך ממנו ונזכר כל היום בקטעים ממנו. אני לא יכול להשתחרר מהתחושה, שפעם היה פה הרבה יותר מזה, פעם היה פה הרבה יותר כיף.

אולי כי בעבר הייתי מניע תהליכים בעצמי בצורה הרבה יותר דומיננטית, אבל עכשיו אני מנסה להרפות מהשליטה מלמטה ולתת לדומית לשיר את שירה בעצמה. בינתיים יש לה חתיך חדש על הכוונת, שתמונות שלו היא ראתה באלבומים, ועוד אחד שפנה אליה ונראה לי שנראה טוב, והיא עדכנה את הפרופ שלה, והבוקר היא בהחלט משדרת דומיננטיות זנותית עוצמתית. אני נוסע לחדרה עוד שעתיים, יהיה לה את הבית לבד לשש שעות, אולי כשאני אחזור יהיו לה סיפורים מעניינים לספר... או שלא.

קיבלתי היום מכתב שבעוד שבועיים וחצי תהיה ועדה גדולה בחדרה עם המנהלת והמפקחת וכולם, כדי לנסות וליישב את הבעיות והמחלוקות. הועדה אמורה להימשך כשלוש שעות. זה הולך להיות סשן אינטנסיבי במיוחד, כך נראה.

הלב שלי סוער והבטן מתהפכת, אבל בינתיים הכל על ניוטרל, מה שמגביר את הרעידות.