תהום יצאה לדייט עם חתיך שהצלחתי לפתות להגיע, בעודי מתכתב איתו בשמה בהודעות אדומות. הוא הצהיר שהוא עייף, ואפילו ניסה שאני (היא) אגיע אליו. בסוף הוא עלה על א' ובא כמו טטלה. אני אחלה דומית, אפילו כשאני על ערש דווי. חשבתי שזה יהיה נחמד עבורה לצאת, והיא אכן יצאה מחוייכת, אפילו שאני גוסס כאן לאיטי. אני כבר גמור, מה הטעם. עדיף שתמשיך הלאה, שתקבור את המתים ותאמץ את החיים לחיקה השופע, למעיין הנעורים המפעפע שבין רגליה החלביות והחלקות.
אני בינתיים מנסה לנצח, בפעם המי יודע כמה כבר, את האיסטרן אולסטרז אצלם בבית, בעזרת הסיאטל סופרסוניקס. בשביל לסבר את האוזן לקוראות שלא מבינות בNBA, זה כמו, אממ, לנסות לספוג את היום הראשון של המחזור עם קיסם אזניים, או לנסות לספק שרלילה עם 11 וחצי ס"מ בזקפה. לפעמים הם ממש מזיינים אותי בתחת, ולפעמים, כמו במשחק האחרון, אני מפסיד בנקודה בשניה האחרונה. אבל לנצח אותם עוד לא הצלחתי. וזה אחרי שכבר ניצחתי את כל הקבוצות החזקות עם כל הקבוצות החלשות, בכל קומבינציה אפשרית, וכבר לא חשבתי שנותרו לי אתגרים במשחק הזה. רק מוכיח שאני באמת בדעיכה הסופית, בפינאל קאונטדאון. אני ממש חייב לקנות כבר את המשחק של 2008, אבל זה או זה או בושם לתהום, ואסור לתת לילדה להסריח.
מעניין אם אשאר בחיים עד שהיא תחזור, ואם היא תעלה איתו ותזדיין איתו לעיניי - האם אני אתפגר תוך כדי (:
לפני 16 שנים. 3 בדצמבר 2007 בשעה 23:00
