נפתחה עונת הוירוסים, כך נראה.
כבר במוצ"ש הרגשתי כבד ורדום, ומאתמול אני מרגיש איך סימני החיים שלי בירידה דרסטית. אני כנראה הולך למות היום, וזה מדכא, כי יש עוד כל כך הרבה פנטזיות שלא הגשמתי ובנות שלא עשיתי.
השפעת תמיד תוקפת אותי בצורה בזוייה וחסרת כבוד. היא לא באה כמו גבר, במלוא עוזה, ואנחנו נלחמים כמה ימים עד הכרעה וליבון המחלוקות. היא באה כמו אישה, מתיישבת בפינה בשקט ומתחילה לתבוע תשומת לב בדרכים עקלקלות, ואט אט שואבת את כל האנרגיה והחיות, לאורך שבועות ארוכים. ואז הסובבים אותי חושבים שאני סתם מדוכא או מתפנק, כי אין לי הררי נזלת או חום גבוה, ואני לא לוקח אנטיביוטיקה ולא מפריש כל מיני דברים מכל מיני מקומות בלתי צפויים.
ואז הם גם לא מכירים בנס הרפואי הגדול שמתרחש כל פעם, כשבסופו של דבר אני מצליח להחלים מהשפעת הארורה. אני לא חושב שיש עוד מישו בהסטוריה המדיצינית שהביט בעיניו הקרות של המוות כל כך הרבה פעמים, והצליח להיחלץ ברגע האחרון ממלתעותיו הרעבות והפעורות. אבל הפעם זה כנראה באמת הסוף, וברגעי האחרונים אני אלחש את שמה של תהום, אפילו שהיא בכלל לא טיפלה בי אתמול ומתנהגת מוזר ונראה לי שהיא כבר לא אוהבת אותי.
לפני 16 שנים. 3 בדצמבר 2007 בשעה 11:00
