תמיד חשבתי על הים התיכון כעל משהו דלוח, מלוכלך, משעמם, רגיל… נו, ים תיכוני כזה. עכשיו לאחר שצללתי בגליו העכורים אני יכול להגיד שצדקתי. 🤪
קמנו ב3 כמו בימים הטובים והגענו לנהריה בזמן להכין קפה ולאכול כריך לפני המפגש עם הקבוצה ב6:45. יצאנו הרחק מאזור הנוחות שלנו… צלילה ראשונה בים התיכון, בקבוצה, בהדרכת אמיר גור האגדי.
כשעלינו על הסירה אחד מחברי הקבוצה שאל: ״איך הצלחת לשכנע את אשתך לצלול איתך?!״… השבתי שזה לא היה קשה בכלל, שהיא ממש מחוברת לצלילה ושהיא התגברה באומץ על כל אתגר וקושי שנתקלה בו בקורס ואחריו. (אח״כ חשבתי שהייתי צריך לענות: ״נשבעתי להיות העבד שלה לכל ימי חיי״).
הסירה פרצה בשעטה לים הפתוח, הגלים חבטו וטלטלו וחיש קל הרגשתי כמו זית במרטיני מנוער. הרגעתי את עצמי בעזרת מדיטציה אבל הסחרחורת התעקשה ותחושת הבחילה גברה והלכה.
הירידה מהסירה התרחשה בצורה שמעולם לא ביצענו, בישיבה על הדופן והתגלגלות לאחור עם יד אחת על הפנים ויד שניה על העורף, ואז התרחקות מהסירה ומפגש כמה מטרים מהחרטום. הגלים המשיכו לסחרר עד שהתחלנו בהעמקה, ורק בעומק 25 מטר הרגשתי קצת יותר יציב, אלא שאז התחילו לעלות מיצי קיבה. הצטערתי על הכריך שאכלתי בבוקר, ולמעשה על כל דבר שאכלתי אי פעם.
הנוף בקניון אכזיב היה שונה מאוד ממפרץ אילת. הרבה פחות צבעוני ועשיר, והכל זז בתזזיתיות בקצב הגלים. אמיר אמר שנפלנו על יום עם ראות בינונית/טובה והגלים היו מתונים באופן יחסי, אבל זה עדיין הרגיש כמו לצלול במכונת כביסה ענקית. לאחר 33 דק׳ עלינו לסירה בצורה מסורבלת למדי עם מיכלים כמעט ריקים, ומיד אחרי שהורדתי את הציוד נשענתי על הדופן והקאתי את נשמתי ב5 השפרצות מרהיבות. יוסוף רב החובל אמר שזו עבירה פלילית להאכיל בעלי חיים בשמורת טבע.
אמיר ואשתו החיננית ירדן היו מקסימים, עזרו, תמכו, התעניינו והשרו ביטחון ורוגע. שתיתי מים והרגשתי קצת יותר טוב, ועד מהרה החלנו בהפלגה לעבר אי האהבה.
מסתבר שאנחנו חיים במדינת איים, ושיש 3 כאלו מול אכזיב ועוד 3 מול ראש הנקרה. כשעגנו ושחינו אל האי ירדן ואמיר ערכו ״שולחן״ עם פינוקים ואמיר ערך לנו סיור מודרך באטרקציות המגוונות באתר: הג׳קוזי ובריכת האינפינטי, התעלה והסרטנים החמודים.
חזרנו בשחיה לסירה ולא לקח הרבה זמן עד שהקאתי שוב את מעט הבייגלה שנשנשתי בזהירות. 5 התפרצויות, כאשר האחרונות שבהן היו כבר מכווצות וצורבות. הרגשתי חסר אונים ומסכן, שתיתי מים ואכלתי 3 ענבים. הסחרחורת לא הפסיקה לרגע וכל רעש פתאומי החריד אותי. הסירה חזרה לקפץ על הגלים במהירות בדרך ליעד הבא ועד מהרה הענבים והמים מצאו את דרכם החוצה בעוד מקבץ מרשים של הקאות קולניות.
כשהגענו לאתר התעלה אמיר וירדן עזרו לי להרכיב את הציוד כמו אבא ואמא מסורים. הצלילה ב״תעלה״ היתה רדודה יחסית, עד 13 מטר, וכאן כבר חוויתי הרבה יותר יופי וצבעוניות. אמיר השווה בין הים התיכון לים סוף ואמר שזה כמו ההבדל בין אגמון החולה למדבר יהודה. שהים התיכון אמנם פחות צבעוני ועשיר אבל שיש הרבה יופי גם בצחיחות ובקושי, וכשמוצאים בו משהו חי ויפה זה מאוד מרשים ומרגש.
ראיתי המון אצות(?) סגולות רוקדות קאן קאן בקצב הגלים, שיחקתי תופסת עם טווסון ים תיכוני ועם דג שחור/ירוק אחד. ראיתי שני זהרונים אדירי מימדים (הם אוכלים פה ממש טוב) ואת קצהו של סטינגריי שהתחבא על הקרקעית מתחת לסלע.
כשעליתי כעבור 40 דק׳ לסירה הורדתי את הציוד והלכתי להקיא שוב, כבר מתורגל ומיומן. פרוסת אבטיח אדום ועסיסי שחולקה הצליחה להישאר בפנים עד שעגנו חזרה בנהריה.
אחרי שפרקנו את הציוד מהסירה והתארגנו חזר לי קצת הצבע ללחיים. הודנו לאמיר גור התותח מקרב לב על הרפתקה חוויתית של ממש ועל אופרציה מושלמת ומושקעת. אמרתי לו שבעיניי הוא גיבור על (הוא טיפס לסירה כל פעם בלי סולם! ״אני שונא לחכות בתור״…), שהם זוג מקסים ומעורר השראה, ושכשאגדל אני רוצה להיות בדיוק כמוהו.
מנהריה נסענו לאכול צהרים בירכא, ומשם לגן לאומי עין אפק שהיה נקי מאנשים כמעט לחלוטין והפתיע אותנו ביופיו ובשלוותו.
אחה״צ עלינו לטיילת לואי בחיפה. זכינו לראות טובה עד ראש הנקרה ולאורך 3 שעות צילמנו טיימלפס מרהיב, עם תנועת עננים סתוויים ששיתפו פעולה באופן מושלם ואורות הכרך שנדלקו כשהחשיך. האוויר היה נעים כשחזרנו דרומה על כביש החוף, ירח בננה כתמתם של שנה חדשה מאיר על הים בשלווה. 🌙💖
מוזיקה מקורית, צילום ועריכה: אני
ֿ
*צילום ארבע התמונות האחרונות: אמיר גור.
(הטיימלפס יהיה בפוסט נפרד כי אי אפשר לאמבד שני קישורים ליוטיוב).
