מתחת לפרווה

הסיפור הבא אינו קל.

הגענו, תהום ואני, לחדרה ברבע לשש, עם חמישה בלונים גדולים צבעוניים מנופחים בהליום, ועוד אחד ענקי שקוף שבתוכו שלושה בלונים קטנים. תהום חיכתה מחוץ למרכז הקשר על מנת לא ליצור שום סוג של פרובוקציה לגרושתי.

נכנסתי עם הבלונים וחיוך, שנמחק עד מהרה. הע' הסוציאלית אמרה שיש שינוי בתכניות ושהיא צריכה לדבר איתי. נכנסנו לחדר אני והיא, והיא אמרה שגרושתי וקופיקו הגיעו מוקדם, ושאמרו לה ביחד שאני אמרתי לקופיקו לגנוב לה את המפתחות ולנעול אותה בבית, שאמרתי לו לקחת לה מסמכים, לצלם אותם ולהביא לי, וכן שקופיקו הציג מחברת בה כתב דברים שראה אותי ואת תהום עושים. הע' לא קראה את הרשימה כולה ורק ראתה שם את השורה הראשונה : " אבא ומור מזדיינים". את כל ההאשמות החריפות האלה שמעתי לראשונה, מלבד ההיא עם המפתחות שהוטחה בי במפתיע ביום שלישי בלילה כשניסיתי לברר על הגיטרה. וכל ההאשמות האלה שקריות לחלוטין, לגמרי, בלי רסיס של מציאות. פשוט המצאה מוחלטת.

הע' אמרה לי להזמין את תהום פנימה שתשב במטבח (ושגרושתי עשתה מהומה גם על הנושא הזה, שתהום שם) . גרושתי הרבתה להסתודד עם קופיקו, שנראה במצוקה ועם דמעות בעיניים מחד, ומנגד כמי שמנסה להפגין שליטה עצמית ולהראות כאילו שום דבר לא מזיז לו. הע' ניסתה ליזום שיחה משולשת, היא הוא ואני, אך הוא לא הסכים, והסכים רק שנדבר כולנו. אח"כ הוא גם דיבר איתה לבד. היא אמרה לי שהוא אמר שהוא מאוד רוצה לצאת למפגש כרגיל, אך שאמר שלא שיקר בהאשמות נגדי. הע' החליטה שלא נצא ורק נישאר במרכז עד שבע. ישבנו באווירת נכאים ושיחקנו דוקים. לא היה הרבה מה להגיד.

הע' אמרה שתדווח על המקרה לעיניים האחרות ושבטח יזמינו אותנו לפגישה, וכמו כן שהיא מרגישה שכך או אחרת, בין אם אני משקר ובין אם גרושתי משקרת והכריחה אותו לשקר, שמה שברור זה שהוא במצוקה נוראית ושנדרשת התערבות מיידית. לפחות זה. אני כבר שנים מתחנן להדרכה הורית לשני הצדדים ולטיפול לקופיקו. (כזכור, אני עשיתי שנתיים, היא לא בכלל, והיא תמיד התנגדה לטיפול) . לפני שהלכתי חיבקתי את קופיקו, ותהום גם. בשני המקרים הוא התמסר לחיבוק מעבר למה שבדרך כלל, ולא רצה לעזוב.

אז מעניין מאוד שכל זה עולה פתאום דווקא כשמתקבל מידע חיובי כלפי, ושמסתמן שהעלילות והשקרים הקודמים הולכים ונמוגים, ומנגד אצבע מאשימה מתחילה להיות מופנה כנגדה.
אבל לחשוב על שטיפת המוח שהוא עובר ועל ההסתה, ועל באיזה איומי שטן היא הכריחה אותו לכתוב מחברת כאשר היא מכתיבה לו את המילים (וכל הדברים שהיא חשפה אותו אליהם תוך כדי) , וללכת לשקר לע' במרכז הקשר... (ואני יודע את האמת, מוכן להיבדק במכונת אמת ובכל אמצעי אחר, פשוט שומדבר מזה לא קרה אי פעם! ) וול, כשאני חושב על זה אני באמת נהיה מודאג. עזבו הסדרי ראייה, גיטרות, חגיגות יומולדת. מה שהיא עושה לו זה פתולוגי.

חזרנו לעיר. למרות שהסיפור נמשך שלוש וחצי שעות מהרגע שיצאנו מהבית, זה הרגיש לי קצר מאוד. אורות העיר ביציאה מהתחנה ניחמו קצת. קניתי כפפות מדונה חדשות וכובע צימר ארגמן מעוצב יותר מהפושט שהיה לי. (30 שקל ביחד) . זה לא ההתחלה ולא הסוף. זה פשוט עוד אירוע שהיא הרסה, עוד שקר שהיא זרקה. כשקופיקו היה בן 6 אבא שלי קנה לנו כרטיסים לקרקס בפסח, מתי שהוא אמור היה להיות אצלי. גרושתי הכריזה שהיא לא תיתן לי לקחת אותו, בעקבות איזה משו שעצבן אותה, והכרטיסים הלכו לפח. שנה קודם, כשהוא היה בן 5, האקסית שלי באה לאסוף אותו לאילת, שם שהיתי לצרכי עבודה. האמא לא פתחה לה את הדלת, בטענה שהוא לא צריך לעבור את הטיסה הראשונה של חייו עם זרה. כשהוא היה בן 8 הייתי אמור לקחת אותו לסדר פסח. היא טענה שהחלפנו את החגים. עמדתי ודפקתי בדלת, והם היו בפנים, והיא אמרה לו להיות בשקט ולהעמיד פנים שהם לא בבית. אני יכול להמשיך ככה כל הלילה. כשהוא היה בן שלוש אמא שלה לא נתנה לי לקחת אותו כי היה איזה בלאגן עם המזונות. עמדתי מתחת לחלון שלו ודיברנו דרך הסורגים.

קיצר, זה לא התחיל אתמול ולא יגמר מחר.

זה סיפור ארוך ומייגע, על מה קורה כשמתחתנים עם האישה הלא נכונה.

אני בדר"כ משתדל שלא לכתוב יותר מדי על הנושא, ודאי שלא לרדת לפרטי פרטים, וגם כאן אני יכול לפתח כל סוגיה פי שבע. אבל שקרים כאלו, בעיתוי כזה, בדיוק כשאני אמור לחגוג לו את היומולדת, בדיוק לפני המפגש, וול... אור השמש והאמת זה כל מה שנותר לי.