מתחת לפרווה

אני גאה בטירוף בתהום על האומץ והקוליות לגלוש בסנפלינג משפת מכתש רמון עם רק חבל למותניה כדי להימנע מלהפוך לכתם אדמדם בקרקעיתו. (וגם בילדת הפלא המאומצת שלנו שהצטרפה אלינו להרפתקה). זו היתה גלישת המצוקים הראשונה בחיים לשלושתנו, ועל האופרציה ניצח בגאון שלומי טיולי סנפלינג שהצדיק את המוניטין שיצא לו למרחקים בשילוב מדוייק של קסם אישי, הומור ואסרטיביות תפעולית.

אחרי שנרגענו מפרץ האדרנלין והתפנקנו בקונדיטוריה הסודית בשדה בוקר נסענו לחפש חלמוניות. מצאנו אותן, יחד עם פרטים רבים של היצור הטפיל שלהם-ההומו סאפיינס. אני לא מבין מה הקטע הזה של אנשים עם האובססיה הילדותית לפריחה הסתווית. אין להם מה לעשות בחיים (וביום שישי) חוץ מללכת בחול אבקתי וטובעני בחיפוש אחר פרחי בר צהובים?

מרכס בוקר נסענו דרך המכתש הגדול וכביש 227 ההרפתקני למישור ימין, שם חיפשנו ומצאנו את פריחת חבצלות הנגב המופלאות. באזור ממשית שיחקנו: ״הראשונה שמוצאת חבצלת היא מלכת החבצלות ומי שלא היא ביצה סרוחה״. (כולן מצאו חוץ ממני).

קינחנו בטיול בשעת הזהב בחולות הצבעוניים במכתש הקטן (שלושה מכתשים ביום אחד!). המאומצת אמרה בהתפעמות שזה נראה לה כמו תערוכה של הטבע.
חזרנו אחרי 16 שעות טיול עייפות (קמנו ב3 כדי לתפוס זריחה מהפארק לפיסול מדברי במצפה רמון… תהום רק הלכה לישון ב1 כשחזרה מהעבודה, וזה היה יום העבודה ה12 ברציפות שלה!) אך מוקסמות.