מתחת לפרווה

אני ער כבר שלוש שעות ועוד לא החלטתי מה לעשות עם היום שלי.

לצאת לטייל על חוף הים כמו שיעצה לי דומית יוקרתית אחת? יורד גשם וקר בחוץ.

להיכנס לאולפן ולעבוד על מוסיקה שלי? אין לי דרייב ותהום ישנה כך שאי אפשר להרעיש, מצפונית ותת הכרתית.

לצאת לקנות קצת בגדים חדשים במקום הסחבות שאני עוטה? יעברו עוד כמה שעות עד שהחנויות יפתחו, וחוצמזה אני אמנם נקבה אבל לא עד כדי כך. וכדאי גם שאני ארד עוד כמה קילוגרמים בנוסף לחמישה שכבר ירדתי, לפני מסע הקניות.

לעשות ביד? שוב? אולי עוד מעט. אבל זה במילא מעביר רק כמה דקות.

לעשות מפשעה וחזה? יהיה קר נורא במקלחת, וחוצמזה בשביל מה?

לאכול? אין תאבון. לעשות כושר? אין כוח. לחזור לישון? אני לא ישנוני, ותהום בטח ישנה באמצע המיטה.

אולי אני בכל זאת אצא לחוף הים, ואשתמש במטריה החדשה שקניתי ביום ו', כשהפתעתי אותה והגעתי לעבודה שלה כמה דקות לפני סוף המשמרת. היתה סערה נוראית, והמטריה שיצאתי איתה מהבית פשוט לא שרדה את הדרך והתפרקה, ואז התעופפה בצורה מעוררת רחמים כמה מאות מטרים על בן יהודה. (תמיד דברים מתקלקלים בבן יהודה). אז אחרי שהייתי בעבודה של תהום ויצאנו קניתי מטריה חדשה ומאסיבית, שחורה וענקית, וכמובן שכשיצאנו מהחנות כבר הפסיק הגשם לחלוטין, ואני כבר התחלתי לחשוש שעכשיו יהיו כמה שנות בצורת. אחר כך אגב, הלכנו לקסטרו, לדונה ויקטוריה, לטו גו ולנוקס, עם מדידות ועניינים, עד שלבסוף היא החליטה וקניתי לה מחוך בטן בנוקס.

חח, הנה, אפילו עכשיו בעודי כותב ומתכנן לצאת בסוף הכתיבה עם המטריה החדשה אני שומע שנפסק הגשם. בחיי, זו מטריה מצויינת. מטריות רגילות רק מכסות את הראש וחלק מהגוף, בדר"כ ללא הצלחה, במיוחד כשיש רוח. המטריה הזו אשכרה פותרת את הבעיה מהשורש ומונעת את ירידת הגשם מלכתכילה. אבל עכשיו כבר אין חשק לצאת, כי הפסיק הגשם, ואני סתם אסתובב עם המטריה הענקית כמו טמבל, ועד שאני אחזור כבר תזרח השמש ויפציע יום אביבי לגמרי, ואנשים שהתעוררו זה עתה יביטו בי בלעג כבתמהוני. אלא אם כן אני לא אקח אותה, ואז איך שאני אתרחק קצת מהבית יתחיל מבול.