מישי (לא מפה) סיפרה לי ש:
״באותו יום, לפני שבועיים ככה, הייתי עם עצמי באמבטיה ואתה היית איתי שם וזה היה מטורף.
הייתה גמירה מטורפת
פעמיים
הסתכלתי לך בעיניים, זה בחיים לא היה לי ככה
ביץ
ופשוט הסתכלנו, בעיניים״
שאלתי אותה אם לא נכנס לה סבון לעיניים.
מישי אחרת (דווקא כן מפה) שאלה אותי מה הגובה שלי כי היא מנסה לראות דברים בעיניה רוחה אבל צריכה עוד מידע.
שאלתי אותה אם היא בונה קבוצת כדורסל וציינתי שאני מגוון ויכול לשחק בעמדות 1-4 עם דגש על הגנה ויכולת לעקוץ בהתקפה במפתיע.
נחמד להיות פנטזיה מהלכת, אבל זה לא ממש עוזר עם התחושות הקשות של גלמודיות, מוזנחות רגשית, עצבות ושיווע לתשומת לב.
יש לי אפטה בקצה הלשון שמייסרת אותי מתחילת השבוע והיכולת של פצע קטנטן לשבש את עולמו של אורגניזם גדול ורחב (מדי) כמוני היא די מדהימה.
אמש אחרי שקצת עשיתי סקנדל תהום ניאותה לטפל בי קצת, החזיקה וחיממה לי את הלסת המעונה בידייה ונתנה לי נשיקות קטנות בלחיים בעודנו מאזינות לביל אוונס.
הבוקר סופסוף התחיל לרדת גשם ראוי לשמו על העיר הלאה והמאובקת.
