מתחת לפרווה

אני לא מצליח לישון כמו שצריך. 

הבוקר התעוררתי ב2:25 שטוף עוררות ופצפוצי חרדות. לפני שהצצתי בשעון הייתי בטוח לגמרי שכבר בוקר ולא הצלחתי לחזור לישון. 

היה לי קשה להירדם והתעוררתי פעמיים באמצע.

זה אקוטי ככה כבר כמה ימים, וגם ככה המצב הכי ׳נורמלי׳ שאני מצליח להגיע אליו זה 6 או 7 שעות שינה עם 2 או 3 התעוררויות באמצע. 

אני משתדל להיות עקבי עם היגיינת השינה וכבר די אובד עצות, מה שגרם לי לחשוב הבוקר בזמן ההליכה לג׳ים על היכולת שלי לנהל כאב. 

שמעתי לא מזמן הרצאה שבה נאמר: ״Time management is pain management".

אני חושב שאף פעם לא באמת פיתחתי מספיק את היכולת הזו. שנים מיסכתי ושיככתי את הכאב עם עישון, שתיה, אכילה, בדסם, וומנייזינג, צומי וירטואלי ו-וורקוהוליזם. 

לא שזה מפתיע, בשיחת פון היום עם אבא שלי אמרתי לו בתגובה לפסימיות עיקשת ולא מוצדקת שהביע: ״בחיי, פלא שיצאתי רבע נורמלי!״ הוא ענה שלא אגזים ושאני לא רבע נורמלי. 

אניווי, אני חושב שאם אמצא דרכים אפקטיביות לאמן את סיבולת הכאב שלי יתכן שזה יעזור בסופו של דבר לשינה, או שפשוט כבר לא כזה יפריע לי לישון מעט ומקוטע. מחזיק את עצמי לא לשנ״צ עכשיו, זה ייחרב את הלילה לגמרי. 

מחר נתנסה בשנית בגלישת צוקים, הפעם במפלים גבוהים ממש. 

היקינטון של תהום התחיל לפרוח: