אז כבר הייתי מוכנה להתפשר על סובארו.
מה ביקשתי כבר?
טרמפ למסיבה בצפון, באוטו יוקרתי ולא עממי, עם נהגת יפה, שלא יוצאת מוקדם מדי ולא חוזרת מאוחר מדי.
זה כל כך הרבה לבקש?
אז לא היו מי יודע כמה הצעות, וגם אלו שהיו נפלו אחת אחת. כולל הסובארו שהייתי מוכנה להתפשר עליה כי הנהגת יפה.
והייתי אמורה ללכת לקנות מכנסיים חדשים בשביל המסיבה, במקום מכנסי הויניל המתפוררים שלי, ואפילו התקשרתי לנוקס לברר עד מתי הן פתוחות, אבל אז נפלה הסובארו, ואיתן תקוותיי, ויצאה לי הרוח מהמפרשיות.
וגם רציתי להיפגש בערב עם נומרו אונו והיא לא יכלה. מתתי מפחד להרים את הפון הנתעב ולהתקשר אליה אבל בסוף אזרתי אומץ למרות שאני ביישנית והתקשרתי ודיברנו חצי שעה (!) כמו חברות טובות, אבל כאמור היא לא יכולה להיפגש, ואני נשארת לבדי, בלי מכנסיים, בלי תכניות להלילה, בלי תכניות למחר בלילה, בלי אהבה, בלי חיים, בלי סקס (פעם שעברה שעשיתי סקס היתה בשנה שעברה נראה לי) , ולא שהתכוונתי לעשות סקס, ואני בכלל חולה, אבל גם לא התכוונתי להישאר כאן בודדה כמו כלבה מוכה בגשם אחרי שזרקו אותה מהסובארו באמצע כביש בין עירוני והררי בלילה בקור.
לפני 16 שנים. 23 בינואר 2008 בשעה 17:29
