היום בפגישה דיברנו על איך שהקשר שלנו נוגע אצל כל אחת מאיתנו במקומות מאוד ראשוניים.
תהום סיפרה איך האמנתי בה יותר מכל אחד אחר וחיזקתי לה את תחושת הערך העצמי שהביאה אותה להתקדמות משמעותית בקריירה, ואיך תפיסת העולם שלה התפתחה והתעצבה בזכות רעיונות ששמעה ממני.
כשנשאלתי מה תהום עבורי ומה היא תורמת לחיי, תהום צחקה בצורה מוזרה כאילו היא מצפה לשמוע דברים שליליים או רשימה קצרה מאוד. אמרתי שהיא כל עולמי. האור וההשראה שלי, ושהיא תורמת לי בין היתר joy וחמידות, צחוק ושותפות, יציבות וקירבה. שגם תפיסת העולם שלי הושפעה ממנה, ושאני לא רק אוהב אותה, קשור אליה ונמשך אליה אלא גם אשכרה מחבב אותה ומעריך כל מיני דברים באישיות שלה. תהום נשאלה אם היא ידעה את זה והיא ענתה שחלק כן וחלק לא, אבל שהיה נעים לשמוע למרות שהיא בדרך כלל לא מרגישה ככה, אולי כי לא מאפשרת לעצמה להרגיש כל כך משמעותית ונאהבת.
המטפלת שאלה על פרידות העבר שלנו והסיבות שגמרו להן, ציינה שלשתינו אין קשר משמעותי יותר בחיינו עם אף אחד אחר, ואמרה שבקשר כזה כמו שלנו שנוגע במקומות ראשוניים ועמוקים יכול להיות קושי להתניע את המיניות ולגרום לה לזרום כאשר יש פחד שהצד השני לא יאהב אותנו באותה המידה שאנחנו אוהבים.
תהום נשאלה ואמרה שהיא לא יודעת אם היא בכלל מכירה את התחושה של לעשות סקס ממקום פגיע כזה, ושהיא מכירה בעיקר את ההיסחפות שנוצרת מהידלקות ראשונית. אני אמרתי שאצלי נראה שזה הפוך, ושכבר שנים ארוכות אני לא מסוגל לזרום עם מגע מיני שאינו עמוק ומשמעותי (ועל הדרך מבאס כל מיני עלמות חן).
בפגישות הבאות נגיע בנפרד. המטפלת אמרה שזה כלי איבחוני בשבילה ושהיא צריכה לחוות אותנו כיחידות, ושהיא בטוחה שאנחנו יכולות גם להגיד הכל אחת בפני השניה. שאלתי את מי היא רוצה קודם, היא שאלה אם זה משנה ולאחר שהשבנו שלא היא ביקשה את תהום קודם. אמרתי (בצחוק!) שזה הגיוני כי ידוע שהאישה היא הבעיה במערכת היחסים.
