סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 16 שנים. 3 בפברואר 2008 בשעה 22:47

פתאום חזרה לי השליטה על עצמי, כבמטה קסם. פתאום יכולתי לחשוב ישר, ואל יקל הדבר בעיניכם.

שכיית החמדה הוכיחה את עצמה שוב ובגדול. תודה בייב.

הסיפור הוא כזה.

בצהריים התקשרה האקסית בזמן שהייתי בפגישה. היה לה איזה נושא אופרטיבי עם חשבון הטלפון שהיא רצתה לברר איתי. רק לשמוע את הקול שלה טלטל אותי חזק, והייתי באמצע פגישה, ואמרתי לה : "איזה קור". היא אמרה : "דבר איתי", ואז התקשרה אחרי זה להבהיר שהיא התכוונה שאתקשר אליה אחרי שאני מסיים. שעה אחרי התקשרתי. היא שאלה אם אני רוצה להיפגש לצהריים, ואמרה שהיא בדרך לדרום העיר במילא. גמגמתי ממושכות. היא התעקשה. בסוף נכנעתי.

היא הגיעה וכמובן שנראתה לי יפה מאוד. הפך לי את הנשמה לראות אותה. אבל הייתי חזק, ושתקתי, ואילצתי אותה לדבר, ולדבר בכנות. ודיברנו בכנות, והרגשתי חזק, והרגשתי שאנחנו פרודים, ואפילו לא נפלתי למלכודת של לשמוע את מעלליה. ואז היה לשנינו קר, והיא הציעה שניכנס למיטה ונתכסה. במיטה נשברתי. המשיכה שלי אליה כבשה אותי, והתחלתי להתחכך בה. היא אמרה שהיא רוצה שאחתום על חוזה, שאני העבד הנצחי שלה למתי שהיא רוצה. הייתי מסכים מיד, אלמלא פניה היפות של נומרו אונו שחלפו לנגד עיני. הידיעה שאם אני חותם, לא אוכל להמשיך לחזר אחריה. לא אוכל לעשות *לה* את זה. אני מכבד אותה, מאוד. וזה היה חשוב לי, גם מבעד לענני הערפל הורוד.

אז הפסיקה ההתגפפות, והמשכנו לדבר, והיא דווקא דיברה יפה ולעניין, ומצאתי את זה הולך ונהיה קשה לסרב לה. ניסיתי להסוויץ' אותה אך ללא הצלחה. היא היתה חזקה. כבר לקחתי דף והתחלתי לכתוב את מה שהיא הכתיבה, אבל אז קימטתי אותו וזרקתי. הרגשתי קול פנימי חזק אומר לי "לא". היא כבר הייתה צריכה ללכת לעבודה, והלקוח שלי עמד להגיע. איכשהו הגענו למיטה ועשיתי ביד וגמרתי, אבל זה לא הביא הקלה של ממש. הלקוח הגיע, היא הלכה, ורק אז הבנתי שאני במצוקה נוראית.

התחלתי לעבוד עם הלקוח, אחרי שהתוודתי שאני אמוציונאלי, מה שדווקא עזר כי זו היתה בלדה על אשתו, מה שעוד יותר קרע לי את הלב. ניגנתי פסנתר וכנורות והרגשתי שאני מתפוצץ. התקשרתי אליה, שוב ושוב, ידעתי שהיא בעבודה. השארתי הודעה. בסוף היא ענתה. ביקשתי בקול מאוד קטן שתבוא אחרי העבודה. היא הסכימה. שאלה אם אני בסדר. עניתי שלא. לעצמי אמרתי, שאני באובססיה מטורפת כרגע, לא בשליטה, ושאני חייב to act on it. סיימתי עם הלקוח בעשר ונשארו עוד שעתיים ומשו עד זמן ההגעה המשוער שלה. יותר מדי זמן.

הדקות עברו מאוד לאט. מאוד מאוד. הרגשתי שאני פשוט חייב עכשיו, עכשיוווו, שהיא תשפיל אותי, שהיא תספר לי כל פרט מעלילותיה, שתכאיב לי, שתסגור אותי בסיבי, שתחתים אותי על מה שהיא רוצה, שתקרא לי לנקות את הבית של הרוקר שהיא יוצאת איתו, שתהרוג אותי. הרגשתי שאני אמות אם אני לא אקבל את מנת הכאב וההשפלה הזו, שרק היא כרגע בפוזיציה בחיים שלי להעניק. קשה לי להגיע לגירוי אמיתי ולסיפוק אמיתי. זה מאוד לא מובן מאליו איתי. ואותה לימדתי, והיא יודעת איך. היא יודעת בדיוק איך לנגן עלי.

התקשרתי אליה עוד לעבודה, התחננתי שתבוא מהר. הרגשתי שהצרה האמיתית במצבי זה שאני לא מצליח *לרצות* לצאת ממנו. נכנסתי לצ'ט והתחלתי לשוחח עם שכיית החמדה, שיודעת איך מרגישה התפרצות מזוכיסטית חריפה. איכשהו בקשב שלה, ודרך העובדה שסיפרתי את הסיפור, הרגשתי לפעמים איך השפיות חוזרת לי לרגע, אבל גם איך הגוף שלי ממש דוחה אותה מקרבי, ודורש לתת למזוכיזם הכבד להתבטא.

ואז שכיית החמדה שאלה למה לא חתמתי, ואמרתי שבגלל אונו. ובעודי מדבר קצת על אונו והמשמעות שלה עבורי, מה שהיא מייצגת לי, אפילו אם בסוף לא יקרה כלום או שזה לא יצליח, הרגשתי איך פתאום נהיה לי חם, ואני מתחזק, והתמונות שלה בראש שלי מגרשות תמונות אחרות, תמונות שמסעירות אותי עד עמקי נשמתי, אבל כואבות לי מאוד ובעיקר עושות לי רע, עושות לי להיות חלש ולא תפקודי. ומאוד מאוד עצוב. ולשנוא את עצמי.

ואז השעה נהייתה חצות. ובינתיים כתבתי לאונו שאני בסוג של מצוקה אבל לא רוצה ליפול עליה, מבלי לפרט והיא הציעה להתקשר, ואני השבתי שנראה לי שאת הלילה אני צריך לעבור בכוחות עצמי ולראות באיזה צד של פח הזבל אני מתעורר מחר, אם מחוצה לו או בתוכו. וכתבתי לה שיש לה מקום בלב שלי, שפיניתי שם קצת וניקיתי אבק ושמתי פרחים. ושהמקום הזה מחכה לה. ואחרי שכתבתי לה את זה ושלחתי, חשבתי על זה קצת, ופתאום הכל נחת מסביב, והיה לי חם, וכתבתי לשכיית החמדה, "וואי, אולי אני אתקשר ואגיד לאקסית לא לבוא? " . וכך עשיתי. השארתי הודעה. היא חזרה אחרי כמה דקות והתעצבנה עלי אחרי שאמרתי לה לא לבוא. העצבים שלה חיזקו אותי עוד יותר, אמרתי לה שהיא מכאיבה לי ושהיא עושה לי רע, ושתחייה את חייה החדשים ושתתן לי לחיות גם. ואז ניתקתי והיא התקשרה שוב והוצאתי את הפון מהשקע.

ואז הרגשתי טוב וחזק שוב, וסידרתי את הפוסט הקודם, והתיישבתי לכתוב את הסיפור.

זה היה לא טוב בשבילי לפגוש אותה.
אנחנו במצב של משחק סכום אפס. הרווח שלה יכול לבוא רק מהפסד שלי, ולהיפך. זה לא מצב שיכול לצמוח ממנו שום דבר טוב, גם אם כוונותיה טהורות לגמרי. (וכוונות של אישה הן אף פעם לא טהורות לגמרי, אם בכלל) . אני חייב להתרכז בעצמי ולצמוח, ולברוח ממנה כמו ממחלה. זה אפילו לא היא הרי, זה כל הדברים שהיא מעוררת בי, והכאב שאני מייצר לעצמי, בכישרון רב.

ועכשיו שוב שקט, ושוב שדים מתעוררים.

NelieL - 3>
לפני 16 שנים
DragonCub - מי אמר שסאב חייב להיות עצוב?
נו הנה
פרחים בראשך לאונו
גם זו סאביות
רק שמחה
ולא אבד אפילו גרם
אין באבק ברכה.
לפני 16 שנים
דיווה​(מתחלפת) - ואיי מרתק אצלך בקן:)

}{ רק חוזק (פנימי לפחות)
לפני 16 שנים
Needles And Pins​(לא בעסק) - גאה בך. עשית את מה שהיית צריך לעשות... וזה לא מובן מאליו.

מקווה שבכל פעם שהנפילות האלה יגיעו, תתחזק מהן כמה שיותר מהר.

לפני 16 שנים
Whip​(שולט) - אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים
לפני 16 שנים
SPENKY{שייכת} - }{
לפני 16 שנים
sweety - }{ * 1000000000
לפני 16 שנים
מייפל​(לא בעסק) - אולי כדאי שגם תחשוב עליה קצת לפעמים ותפסיק לשגע אותה. אחרי זה אתה מתפלא שהיא כועסת.
לפני 16 שנים
Nutella la - אני יכולה לרצוח עכשיו מישהו.
לפני 16 שנים
girlpower לקרוא אותך - לפעמים עושה לי עצוב...
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י