החדשות מאוקראינה עושות אותי ממש עצוב ואני שומע אלבומים ישנים של ג׳ון לנון בשביל סמכות רוחנית.
נזכר איך צפינו בפרסאידים עם ילדת הפלא לפני שנה וחצי במכתש והתבדחנו שאלו הכוכבים הציונים *שלנו*.
תהום אמרה שהיא מתקשה למצוא מתכון מדליק לצלי בקר שתכננה לבשל. הסתכלתי לה בעיניים והסגברתי:
״מתכון זה רק בשביל הפרוצדורה, למקרה שאת לא יודעת שצריך קודם לטגן את הבצל והשום ואז להוסיף את הבשר והרוטב, להביא לרתיחה ולבשל שלוש שעות על אש קטנה. את לא צריכה מתכון. אם תשימי דברים טעימים ותטפלי בהם יפה זה יצא טעים. נניח שתקחי את התותים האדומים והבשרניים מהמקרר ותוסיפי שמנת... יצא לך אחלה תותים ושמנת. אם תוסיפי גם בננה בשלה זה יהיה יאממי. אם תטפטפי קצת וניל זה יהיה מהמם. אם תוסיפי כף של איזה ליקר מגניב זה יתן לזה טוויסט״. ראיתי את ניצוץ ההשראה נדלק בעינייה והיא זינקה למטבח.
בעודה מבשלת היא סיפרה ששמעה באוטובוס שתי בחורות מדברות על המצב ושהתגובה של השנייה לדאגה של הראשונה היתה: ״יש לנו מספיק מלחמות משלנו״... כמו משמש חסר מודעות על עץ שחושב שהמשמשים בצד השני של העץ נבדלים ממנו איכשהו.