לפני 16 שנים. 11 בפברואר 2008 בשעה 21:14
זה לא צריך להפתיע אותי שבעודי פוסע בשבילים הבלתי מוכרים האלה ומחפש אפיקים חדשים, אני נתקל גם במיני חיות רעות ומשונות, בנסיכות כלואות מרצונן במגדלים פורחים, בזאבות ובטרולים, וזה בטח שלא צריך להפתיע אותי שזה מביא לי את הגועל. קשה להתהלך חשוף ביער הקר הזה. וקשה עוד יותר לצלוח אותו כשהתחושה הפנימית רעבה, מעורערת, קרה ובודדה. כי הדבר היחיד שמפחיד את החיות הרעות זה השיר הפנימי שנשרק בביטחון ובצלילות דרך האפלה, ומנגד ריחו של הפחד מעורר אותן לפעולה.
ואם תתפתה, ותניח ללב שלך לקפוא גם, כדי לא להרגיש את הפחד, לא לסבול מהכאב, תהפוך לערפד, כמוהם.
להמשיך לשרוק את השיר הפנימי באפלה.
להמשיך לחפש את האפיקים החדשים, בסופו של היער.
ולא לגרש את הפחד, לא להימנע מהכאב, לא לרוץ ולא לברוח אחורה.
להרגיש את הכל, ובכל זאת להמשיך.
