מתחת לפרווה

אני בא לכתוב על חוויותי מההובלה של השעות האחרונות, ואני בפאניקה שלא אזכור רבע ממה שהלך שם. והלך שם, אולרייט. אני זוכר שאמרתי לה, לקראת הסוף, שכתבתי ארבעה פוסטים תוך כדי. ועכשיו שתיתי אקסל רק כדי שאתעורר מספיק בשביל לכתוב. זה חשוב ! היו שם המון משפטים רבי משמעות, וכל ההתרחשות היתה רבת משמעות.

נכנסתי לצ'ט בשמונה וחצי, אחרי שבישלתי לעצמי כוס אורז ואכלתי אותה עם קטשופ. זה כל מה שאכלתי כל היום. אני חייב להתחיל לדאוג לעצמי בנושא התזונה. גאדדמיט, כשהיתה פה האקסית הייתי מבשל כל יום כמעט. אבל לבשל רק לעצמי, זה כאילו, לא אותו דבר. הייתי עצוב כשנכנסתי לצ'ט, וחשבתי שאני חייב חברה, כי הלילה, וול, אני בודד. ממש בודד. והאורז לא ממש עזר לי להפיג את הבדידות. כשנכנסה הקיסרית, ברכתי אותה לשלום עם סמיילי עצוב. היא נכנסה לי לפרטי וכתבה : "אולי אני אבוא עכשיו לזיין לך את הפה?" ... השבתי שבכיף. היא אמרה שהיא באה עוד שעה, ברבע לעשר. שאלתי אותה איך להתלבש, והיא ענתה שכמו זונה מפתה.

היתה לי שעה להתארגן. הבית היה פיקס, רק נשאר להדליק נרות ולסדר את האורות ולבחור מוסיקה. התקלחתי, ניקיתי את התחת, התגלחתי, הורדתי שיערות בחזה, לבשתי חוטיני תחרה אדום, גופית תחרה שחורה, גרביים אדומות שלא יהיה לי קר, פאה בלונדינית קצרה, ומול המראה מרחתי ליפסטיק אדום בוהק. הסתכלתי במראה וחשבתי לעצמי שאני כוסית, למרות הכל. חשבתי גם על איך שבזוגיות הייתי בsafe mode, ועכשיו, וואלה, אני גבר בן 32 מדרום תל אביב שמתלבש בבגדי אישה ושם ליפסטיק כדי שיפהפייה חטובה בת 25 תבוא לזין לו את הפה, כדי שהוא לא ירגיש כל כך לבד ובודד.

גם לקיסרית יש בן זוג. אולי מישו יכול להסביר לי, איך לפתע כל הנשים בחיי הן רזות, שחורות שיער, ותפוסות?
כאילו, איך זה שאין אפילו שחורדינית שמנה ופנויה אחת לרפואה? 😄

הקיסרית הגיעה ברק חמש דקות איחור, צעקתי לה מבעד לדלת "אני באהההההה" ופתחתי לה עם עינטוז כבד. היא היתה מהממת, ונראה היה על הפנים הנדלקות לה שהתחושה היא הדדית. היא לא בזבזה זמן והחלה למשש אותי ולחייך חיוכים זוממים. אני אדלג קצת, לשלב בו נמאס לה מזה שאני זז והיא קשרה אותי למשקוף.
היא הצליפה בי עם הספנקר. זה ספנקר מפלסטיק כזה, שקיבלתי כמתנת יומולדת מחברי הונילים לשעבר. הוא היה יקר מדי ומאכזב באיכותו הפלסטית, אבל נשאר כל השנים במגרה, בדרך כלל חסר שימוש. היא דווקא נדלקה עליו, והפליאה בי את מכותיה איתו. זה היה חזק וכואב. ורצוף. צעקתי וזעקתי, ואז היא שמה לי גאג. והמשיכה. ולא היה קשה לראות ולשמוע שהיא באקסטזה מזה. כאב לי ממש. כמעט בכיתי. אחר כך התחלתי לפזם לעצמי חרישית את השיר משלשום. וההצלפות רק המשיכו וגברו. הסתובבתי אליה בתחינה. היא לעגה לי : "תראו תראו... המזוכיסט של הכלוב...." . לא רציתי להגיד מילת ביטחון. לא רציתי להגיע לשם. היא שמה לי את העצם הכתומה ביד, ואמרה שאם אני עוזב אותה היא מפסיקה. המשיכה להצליף. בתחת, בגב, בכתפיים. ממש ממש ממש חזק. בכיתי. היא המשיכה. התעשטתי, והיא המשיכה. התנתקתי, ניסיתי לברוח. היא המשיכה. "אם אתה רוצה שאני אפסיק אמרתי לך מה אתה צריך לעשות, ואם לא אז תשתוק." ניסיתי לשתוק, אבל העצם נשמטה מעצמה, ונשברתי לגמרי ובכיתי בכי תמרורים שלא נפסק גם כשהיא שיחררה אותי ואמרה שזה בסדר.

לקחה אותי למיטה ונתנה לי לגעת לה בשדיים היפים שלה. "זהו, נרגעת?" ...

לא נרגעתי. הרגשתי עצוב ומסמורטט. היא שאלה למה אני בוכה. השבתי : "כי אני בודד".

ירדתי לה קצת במיטה, ואז הלכנו לסלון. הרגשתי שאני לא רוצה יותר. היא דווקא רצתה להמשיך, מה שלראשונה הציב אותי בסוג של עמדת כוח. הסירוב שלי אליה גרם לה להתלבש. התחלתי בתגובה לסדר את הבלאגן. אם קרירות וניכור, אז שניים יכולים לשחק במשחק הזה. זה הרגע להסביר את ההבדל בין זונה לשפחה, כפי שהסברתי לה. שפחה מתמסרת לאדונה או לגבירתה. זונה נאמנה רק לעצמה ולאינטרס שלה.

היא התחילה לשחק עם עצמה, ואז הורתה לי לעשות לה ביד, ואיך בדיוק, והתודתה שהיא לא אוהבת שנוגעים לה בדגדגן. השבתי לה שכל אישה היא אחרת בנושא הזה, ושלפעמים אני מרגיש כמו גניקולוג. (: היא ביקשה שאוציא את האצבע שהייתה תקועה לה בכוס בדיוק באותו הרגע, ולא הסכימה להודות שזה בגלל המשפט המכבה שאמרתי...

אחרי משברון יחסים שהתעורר, לשמחתי היא בחרה באופציה האנושית והתיישבה לדבר איתי. והיה כיף וחמים לדבר.
ואז היא זיינה לי את הפה, גמרה והלכה.

http://www.thecage.co.il/coppermine/thumbnails.php?album=1463