מתחת לפרווה

שיחת פון עם הסקסולוגית חיזקה אותי לפני שיצאתי. הייתי באמת בסוג של קרקעית, ומזל שהצלחתי לדבר איתה, כי ניסיתי כמה מהמספרים האלה שניתנים לי לפעמים, לשימוש במקרה הצורך, ואף אחד מהם לא ענה.

דיוושתי לכיוון עזריאלי במרץ בשעת בין ערביים.

הגעתי חתיך אך מתנשף והעברתי את הזמן בשיחה עם המאפרת כחולת העיניים והנחמדה, והבלונדינית הממושקפת עם הפירסינג שהתעניינה מאוד. המאפרת איפרה אותי, וכשהגיע תורי נכנסתי לאולפן האינטימי וישר התחלתי לשיר את cant take my eyes off of you שהפך ל"שריקה הסודית" שלי עם עצמי. הבלונדינית אמרה שאיך שיש עלי מצלמה אני נדלק, ובאמת נכנסתי למוד *עבודה*, עם ביטחון עצמי מלא, והתחלתי לעשות טיזינג לצוות שהיה שם. "וואו, אני יכול לביים פה אחלה פנטזיה עכשיו ולכל אחד יהיה תפקיד" אמרתי, והבמאי הגברי והחמוד ענה : "תתפלא, לא כולם פה ונילים..." . אמרתי שעד עכשיו עוד לא נתקלתי פה בונילים, והתחקירנית היפה צחקה הכי חזק. (:

הסתבר שהבמאי עם נסיון בקטע, והראיון עבר בסדר גמור נראה לי, בלי לגלוש לנושאים שעשויים לסבך אותי ועם זווית חיובית, שבדסם זה נחמד ושפוי ורומנטי. זה הקו שהם רצו להעביר, ואני חושב שהצלחתי להעביר אותו יפה חרף האמוציונאליות והעובדה שבימים אלה אני דווקא לא מרגיש הכי שפוי. (עוד עבר לי בראש לבטל ולא להגיע. שמח שהכרחתי את עצמי. ) הוא שאל אם לפעמים מגיעים למקומות קשים, והשבתי לו שלפעמים זה עשוי לקרות, אבל לא רק בבדסם אלא בכל מכלול היחסים הרומנטים בין נשים לגברים... "אהבה זה כואב" .

הצוות היה מאוד מרוצה ומשועשע, הספקתי לדבר גם על המוסיקה והיצירה שלי, ועל ההופעות, ואחרי שסיימנו אמרתי : "טוב חבר'ה, מי עכשיו רוצה מציצה, תעמדו בתור." . הסקסולוגית שהצטלמה אחרי הביאה לי כרטיס, והסתודדתי עוד קצת בחוץ עם התחקירנית והבמאי, שהבטיח להתקשר ולבוא להופעה הבאה.

דיוושתי חזרה, עדיין בין ערביים, בהרגשה מעט יותר טובה ועצמאית, אבל כשחזרתי לבית הריק, עדיין מאופר ולבוש, חזרו הבדידות והעצב.