מתחת לפרווה

"מתעורר בחשכה
טעם הלוואי של כעס באחורי הפה"

(מתוך shake dog shake של הקיור)

נראה שכולם כועסים עלי בימים אלו, וכנראה שבצדק...גם אני כועס על עצמי, ואף רגשות קשים יותר.

התלבטתי רבות אם ללכת למסיבה אמש. ידעתי שאני רגיש, פגיע, וחלש מדי. ידעתי שיש סיכוי טוב שהאקסית תהיה שם, וידעתי היטב שבימים האחרונים הצד המזוכיסטי שלי קורא לה, זועק אליה. העוקצנית הציעה לי להטיל מטבע. הרעיון בהטלת מטבע הוא לא שהמטבע מחליט בשבילך, אלא שבזמן שהמטבע מתעופף באוויר קורה לך משו, וכשאתה מביט בתוצאה אתה יודע אם אתה מאוכזב או שמח. לא הייתי צריך את המטבע בשביל לדעת שאני כן רוצה ללכת.

אז הצלחתי לגבש את עצמי קצת חרף העייפות, הדוגמנית התקשרה וביקשה שאעבור דרכה ונגיע ביחד, וקצת אחרי אחת וחצי הגענו. היו הרבה אנשים שמיד התחילו לדבר איתי, אבל אני לא יכולתי לדבר, לפחות לא עד שאמצא מקום לשים את מעיל הדובון הלא סקסי בעליל, ואצטייד בבירה. צמא הוא מאוד לא בריא במצבים כאלו. הבר היה חסר אונים מול הלחץ שהיה עליו, ומצאתי את עצמי מחכה למעלה מעשרים דקות תוך נדנוד כבד לברמן ונסיון לא מוצלח לא להיות דוחה מדי לאנשים שבאו להגיד לי שלום. כשלבסוף (וזה הרגיש כמו נצח) קיבלתי את הבירה המיוחלת ועודף של כמה עשרות שקלים במטבעות של שקל כי זה מה שהיה, התחלתי להסתובב, חיבקתי מישי בעדינות, ובשחרור מהחיבוק היא עשתה איזו תנועה עם היד והבירה נפלה והתנפצה.

הלכתי לבר במטרה לקנות עוד אחת עם כל השקלים של העודף, אבל הבנתי מהר שאין בי עוד עשרים דקות המתנה. סערתי החוצה, חזרתי, מארגן המסיבה (שבאמת השתדל ועשה עבודה טובה, וניסה להרגיע אותי, ושבאמת אין לי טענות אליו) שכנע אותי להיכנס חזרה והזמין אותי לבירה חלופית ולעוד שתיה, (היה עוד סיבוב פנימה-החוצה שלי באמצע אחרי שמצאתי את עצמי מחכה שוב...באמת היה שם בלאגן, ובאמת שהייתי במצב רגשי רעוע ביותר) ואחרי ששתיתי הייתי טיפה פחות עצבני, אם כי עדיין סוער ועצוב. הסנאית והמתקרחנת הביאו לי את שאריות בקבוק היין של היומולדת (עשיתי לי מנהג להתביית על הבקבוק הזה... ) וכך, חמוש בבירה וביין, נעמדתי בפינה ליד הבר וצפיתי באקסית מסשנת על הבמה.

עוד לפני זה חשוב לספר, שהרבה אנשים עם כוונות טובות ניגשו אלי ושאלו מה קרה ולמה אני עם "פרצוף תחת" (ביטוי שעלה כמה פעמים אצל כמה אנשים שונים, ושמצאתי די מעליב ופוגעני) , ואני חושש שהתגובות שלי לא היו הכי דיפלומטיות, במקרה הטוב. וגם חשוב לציין, שעל ההתחלה ניגשתי לאקסית, התחבקנו, החלפנו כמה מילים מפייסות, והיא אמרה שהיא לא באה להרוס לי, והיא מקווה רק שאני לא בא להרוס לה. עניתי לה שכנראה היא לוקחת את זה יותר בקלות ממני.

אז כאמור, עמדתי שעון על הקיר, בקצה הבאר, בקצה המועדון, עם שני בקבוקים, אחד בכל יד, וצפיתי באקסית מסשנת על הבמה איזו סאבית, יחד עם עוד דומית ודום. בשלב הזה כבר לא כל כך התקרבו אלי, ושקעתי לתוך ההתרחשות על הבמה. הסדין שכיסה את ההתרחשות והראה רק צללים הוסר, עשן כיסה את הבמה, היא לבשה שמלה צמודה מנומרת ואדומה, ואני הייתי בגיהנום. הרגשתי ממש גלים פיזיים של כאב, במחזוריות אין סופית, שוטפים אותי, מכסים אותי. אני זוכר שחשבתי על מדורי הגיהנום, והרגשתי שאני אי שם במדור השביעי.

כל כך כאב לי.
אז התקרבתי.