מתחת לפרווה

אני כותב וגלי הכאב מאתמול מכים בי שוב כשאני נזכר.

אז התקרבתי, וכשהתקרבתי זה כאב קצת פחות. יכולתי לראות את הדברים יותר כהוויתם, יכולתי לראות שהיא מודעת לזה שאני מסתכל, שגם היא עצובה לפרקים, שהיא לא באמת לגמרי 'שם'. לפתע עמדה מולי עיני המלאך, ובחיוך של אור ובהבנה מוחלטת למה עובר עלי אמרה לי בשקט מילים פשוטות וחמות שהרגיעו אותי. סיפרתי לה שהצד המזוכיסטי שלי זועק לאקסית, והיא ענתה לי בחיוך של אמונה : "אבל אתה מתחלף. תעשה סוויץ'." עניתי שזה חייב להיות אמיתי, או שזה לא יכול להיות, היא הסכימה, אבל אז כשהיא הלכה לפתע הרגשתי את זה קורה קצת.

הסתובבתי ופניתי לבאר שבינתיים התרווח, וסוף סוף הייתי פתוח קצת לשיחה וחיבוק עם האנשים שעושים לי טוב... עם הקיסרית : "זה לא משנה שאני בוגר וחזק ומודע...גם אם אני 'אלוהים', מולה אני לרגליה".... "תשלוט ברגשות שלך... הכל בסופו של דבר זה עניין של שליטה..." , הסנאית (בלי לחץ בייב) והמתקרחנת (יומולדת שמח!) , ובינתיים הסשן על הבמה נגמר, והאקסית התיישבה על הבאר והיה נדמה לי לפחות שעכשיו היא זו שבוהה בי מרחוק. ניגשתי אליה. התחלנו לדבר. הבחור שהיה איתה נענה לבקשתי ולא הפריע. היא קראה לי לבוא אחריה, למעלה. התוודיתי שאני חושב בעיקר עליה כשאני מאונן, שכשהיא ברשימת הקשר שלי הלב שלי נופל כל פעם שאני רואה אותה, וכשלא - אני מחפש אותה בכל מיני דרכים, שאני אובססיבי על האייקון של ג'סיקה ותמונת המאנגה שלה בפרופ, ובודק תדיר אם יש בו שינויים, ושזה מחרפן אותי שהיא כבר לא שלי. ושאני חלש מולה, לגמרי, ושזה מאוד מפחיד אותי.

בילינו עוד חצי שעה בשיחה, התפזרנו כדי להספיק עוד להגיד שלום לאנשים ("קודם היא יורדת מחייכת, ואז אתה יורד מחייך.... מה קורה פה?" ) וכשכמעט כולם מלבדנו הלכו זה נהיה לי די ברור שיש רק סוף אחד אפשרי ללילה הזה, ואין ממש טעם להילחם בזה. ("נראה לי שאני יודע מה אני עושה... אבל יש גם מצב שלא" )
התנדנדנו הביתה, כמה רחובות משם. אני לא רואה טעם לתאר ביותר מדי פרטים את המובן מאליו. זה היה כואב, מחרמן, קשה, נעים, ממלא, מרוקן, מלא ביופי ובתשוקה ובאהבה ובכאב כאב כאב. סימני הנשיכות הרבים והכואבים בחזה שלי זה החלק הקל בסיפור. נרדמנו מחובקים לכמה שעות, הערתי אותה בליקוק תחת, המשכנו, והיא עלתה על מונית לעבודה. לפני שהיא הלכה עוד הספקנו לדבר כמה דקות, על זה שלא נפרדנו בגלל היעדר אהבה ומשיכה, אלא בגלל שזה לא עבד ולא עשה לנו טוב. אני חושב שגם היא לא היתה רוצה לחזור, ויודעת שהיינו חוזרים לאותם דפוסים ולאותם מקומות. בזמן השיחה וההמתנה למונית היתה רעידת אדמה חזקה של כמה שניות, והמראה כמעט נפלה. (זו לא מטאפורה, באמת היתה רעידת אדמה).

ישנתי המון, לא רציתי להתעורר ולהתמודד עם אירועי הלילה והימים האחרונים. התעוררתי בחשכה. יום שישי. סימנים כואבים על החזה. בלאגן בבית. בלאגן בנשמה. לא הייתי צריך ללכת למסיבה במצב הזה. אבל אם כך זה קרה, כנראה שזה היה בלתי נמנע. כמו ב'נפילה' בדיאטה או בהתמכרות אחרת, אין טעם לנבור בזה וצריך פשוט לחזור לתכנית ולעשות פעולות חיוביות.

אני רוצה להתנצל בפני מי שהתנהגתי אליו לא יפה אמש, ובכלל על הימים האחרונים, ובפרט בפני האקסית שנפגעה ממה שכתבתי. אני באמת שלא מתכוון לפגוע. במה שקשור לאהבה רומנטית, לא תמיד אני בשליטה מוחלטת, לא תמיד אני יודע מה אני עושה. אהבה מזוכיסטית היא עקב אכילס שלי, הקשה שבהתמכרויותי.