חוזר הביתה לבד, בקור.
כבר בוקר, הצבעים משגעים.
חומוס וחלה במכולת למטה.
הבית מסודר והכלים רחוצים, כי הכנתי לעצמי. שבת בבוקר, לבד.
צפיתי (לפרקים) באקסית מזדיינת עם חתיך בדארק רום, וזה היה בסדר.
בנוגע לאהבה חדשה, יש לי סבלנות של חיל יפני ממלחמת העולם השניה. הכל יקרה בזמן שלו.
רק שאני מרגיש קצת לבד עכשיו, ללכת לישון ככה, סחרחר ומוצף. אומרים שזה טבעי ובסדר להיות לבד, הלוואי שהייתי מרגיש את זה.
אם הייתי בגוף של בחורה, לפחות הייתי מזדיינת בדארק רום, שלא לדבר על כל ההצעות הנדיבות שהייתי מקבלת. אני תקוע בגוף של גבר הולך ומתבגר, עם ציפיות הולכות וגוברות ממני לבגרות וממלכתיות, והחברים הכי טובים ונאמנים שלי נהיו חפצים, או זבנים. (חוץ מעדי, הוא מותק לגמרי לאחרונה ועוזר לי הרבה, אפילו שאצלו הכל אקדמי)
נומרו אונו מטריפה.
אני לא מרגיש כל כך רע עכשיו. אתמול הרגשתי בהרבה יותר גרוע. ועדיין. משו יסודי חסר, והוא חסר ממש.
לפני 16 שנים. 16 בפברואר 2008 בשעה 5:30
