וואי, מפה לשם הבחנתי שנגמרה לי הרשימה.
שבת בצהריים, התעוררתי פחות או יותר בסדר, העברתי קצת זמן בצ'ט. באופן מפתיע עדיין אור בחוץ (אבל קר) , הבית מסודר, אין לי עבודה לעשות (ואני במילא לא עובד בשבת) , ואין לי צל צילן של תכניות. אז הלכתי לארון והבאתי את הפתק הקטן עם הרשימה השטנית שלי, וחשכו עיני (:
יש את הVיים, שהן מקסימות אחת אחת, אבל אי אפשר הרי להוביל אותן שוב, אחרת זה נהיה כבר קשר. יש תוחלת מאוד ספציפית בעסקי ההובלות.
יש את אלו שנאלצתי למחוק מסיבות של אי התאמה או ניגוד אינטרסים או הססנות מוגזמת, או שהן שונאות אותי.
וכל השאר הן תפוסות/בלתי מושגות/בלתי זמינות.
ככל שאני מעמיק לחשוב על זה, זו ממש בעיה. יש לי עוד שמונה שעות לכל הפחות להעביר, וגם אם אני אתקלח, אבשל, אשיר ואנגן, ואסדר את מגרת הגרביים, עדיין ישארו אוקיינוסים של זמן. ואני אמנם חרמן פיזית, אבל בעיקר חרמן רגשית.
לפני 16 שנים. 16 בפברואר 2008 בשעה 14:25
