מתחת לפרווה

ים יבשה ים יבשה ים יבשה ים יבשה ים יבשה ים

יבשה.

בלעדיה הוא לא סרקוזי, בלעדיו היא לא קרלה ברוני.

השאלה מי בכלל רוצה להיות סרקוזי.

חוץ מסרקוזי, אני די בטוח שהוא בעניין. למרות שגם לו בטח נמאס מעצמו לא פעם.

אותן דינמיקות, כמו בכל פעם. האם יהיה סוף אחר?

נצטרך לחכות ולראות.

"זה שזה מחרמן אותי לא אומר שאני אוהב את זה"

"אף אחד לא יכול להציל מישו אחר מעצמו" (הפסיכולוגית בחדרה על זוגיות אפרופו ספר של צרויה שלו או משו)

הקלטתי במוצ"ש גירסא שלי עם פסנתר ל"וידוי" של אלכסנדר פן וסשה ארגוב. (מי שרוצה שתכתוב לי ואני אשלח לה)
אני חושב שאני בין הזמרים היחידים בארץ היום שיכולים לשיר שיר אהבה מזוכיסטית כזה ולדעת על מה הם מדברים. וזה איכשהו ממש לא נשמע חריג שגבר שר את זה, אפילו שזה במין נקבה. אולי כי זה שיר שנכתב והולחן על ידי גברים, ואולי כי אני הרי לא לגמרי וממש גבר.

מאזוך ו-ונדה היו ביחד און אנד אוף 13 שנים, בין 1873 ל 1886 ((היא היתה צעירה שקראה את 'ונוס ופרווה' והתחילה להתכתב איתו, הוא תמיד ניסה להכניס "צד שלישי" למשחקים, כבת לוויה היא היתה מאוד צייתנית וכנועה אך יחד עם זאת תובענית, במהלך הקשר היה לו רומן עם אנה פון קוטוויץ , ולה עם רוזן פולני מזוייף (שבסוף התברר כפושע נמלט) ועם לודוויג השני מבוואריה. ))

"לוחמה בשטח עירוני צפוף"

"לרוץ בשביל להישאר במקום... איתך" (אני..."יום חדש")

"וכאל מים ולחם אלי תחזור" (א. פן)

ועדיין, להיות חזק מחליש אותי. להיות חלש מחזק אותי. ולהפך. ובסוף אני מתעייף, משניהם.

יש גם דברים שאני אוהב בלהיות לבד.

"בגיל 45 נגמר הסיפור...כבר לא יעמוד לך" (נהג אוטובוס בחדרה, שהחליט שהקו שלו מסתיים בטרם עת כי בשעות האלה זה 'הסעות לתלמידים', אבל אז התברר שהוא נוסע לרכבת שזה בדיוק מה שהייתי צריך, וניהלנו שיחה על פער גילאים וכו')

"נשים זה שק נחשים" (נהג מונית בחדרה, שציטט את אביו)

"איי *וויל* מאמי יו" (הXית)..(בתגובה ל"דונט מאמי מי")

גשם אלכסוני, רוח מטורפת, גל קור נוסף. אולי האחרון לחורף הזה, אולי לא.