חשוב לי לבטא בפני המטפלת שהרעיון שנעשה יותר פוצי מוצי וסקס יותר סתמי לא מתאים לי בכלל ורק גורם לי לתחושות הפגיעות והניתוק שלי להעמיק. אותו כנ״ל לגבי לשבת על הספה ולא לעשות כלום כאילו אני צופה בטיוי רק שאין טיוי.
יש לנו את הדרכים שלנו לגעת כדי להביע קירבה וחיבה מחוץ למיטה ומרחבים מעבריים שכן מתאימים לא.נשים שאנחנו, כמו הטיולים, הצלילה, האזנה למוזיקה, לגימת יין, צפייה בסרטים, בישול משותף, יציאות שונות ושיחות. אין לי בעיה להרחיב ולגוון אותם, אבל אלו צריכות להיות פעילויות שיש לי פוטנציאל ליהנות ולהרגיש בנוח בהן. למשל, לשבת בבתי קפה ולדבר על נדל״ן, סדרות ורכילות- ממש ממש לא מתאים לי. בא לי לשבור את המקלדת עכשיו רק מלחשוב על זה.
כמו כן מגע מרפרף ולמעשה כל מגע עכשיו כולל יוזמה לסקס, לא נעים לי ולא מתאים לי ורק עושה לי דריכות וזעם. אני לא יכול שהסקס יהיה משהו שקורה פעם בחודש (כפי שקורה בחודשים האחרונים, כולל מאז שהתחלנו את הטיפול). אני לא יכול, אחרי כל השנים בהם נתתי את כל מה שהיה לי וכנראה גם יותר ממה שהיה לי לתת בתקווה לקבל תשומת לב מינית ורומנטית מתהום, אחרי כל הריסוקים והאכזבות והקור וההתרגלות להסתפק בממש ממש מועט, פתאום להתנהג כאילו שומדבר מזה לא קרה ואנחנו בתחילתו של קשר חדש ונקי לגמרי, במיוחד כשאני מסתובב כל הימים בתחושה נוראית, בודדה, מצוקתית וכואבת.
ואני בטח שלא יכול להיעשות פתאום ונילי מפוייס ומנומס. Not gonna happen.