בפגישה היום הרגשתי שחזרנו לנגוע במהות.
פתחתי וביטאתי את המחשבות והרגשות ששטחתי כאן בפוסטים האחרונים לגבי המשימה שקיבלנו בפגישה הקודמת. תהום סיפרה שאתמול בלילה (אחרי שעבדתי 17 שעות) התיישבתי על הסטול במטבח כשהיא שטפה כלים וייעצתי לה בענייני העבודה היא הרגישה קרובה אלי יותר, וגם על איך שבשבת הציעה לי סקס וסירבתי בטענה שזה פשוט תוצאה של ההורמונים בזמן הזה בחודש ושאני לא יכול לעשות סקס רק פעם בחודש כשההורמונים שלה דורשים.
המטפלת הקשיבה בשקט ובעיניים אמפתיות, ואמרה שבעוד שיש בינינו גם אישיוז במהלך המפגשים המיניים ושיש צורך לעדכן את הפרקטיקה המינית בינינו, הסיפור העיקרי בעינייה הוא הקושי שלנו להיכנס למרחב המיני.
״המרחבים המעבריים הזוגיים שלכם לוקים מאוד בחסר. פעם עבורך המרחב המעברי האישי היה סמים. עבור תהום זה היה פלירטוט וסקס עם גברים אחרים. אני אסרתי עליכם להיות עם אחרים.ות כדי ליצור לכם סצנה של זוגיות רגשית מונוגמית. אני מכירה כמה מקורות לזה שהזוגיות המינית לא מופעלת. אצל דן למשל אני שומעת המון כעס, דיכאון, והמון חוסר מענה לצרכים נפשיים מאוד משמעותיים עבורך. כשסגרתי לכם את פתחי המילוט ציפיתי ואני עדיין מצפה שיהיה איזה פיצוץ. או זוגי או פנימי, או עליי, כי האנרגיה שהיתה מנותבת למקומות אחרים היא כרגע צריכה להיות בפנים.
לכולנו יש את הפנטזיה לחזור למקום ינקותי בו כל מה שנדרש מאיתנו הוא רק להיות ולנשום, ובו אוהבים אותנו ודואגים לכל צרכינו. ככל שהפצע שיושב על המקום הינקותי עמוק יותר, ככה אין לנו זכרון נפשי שזה יכול לקרות בקשר ארוך טווח משמעותי ואוהב. לאף אחד מכם אין זכרון כזה בסביבה ההורית בה גדלתם. מה שקורה לכם בקשר כרגע זה שאתם מתנהגים את הדפוסים הנפשיים של הבית שבו גדלתם. אתה כל כך לא מאמין שזה יקרה שאתה אפילו לא מעז להיכנס שוב לקשר הזה.״
ציינתי שאני לא מתווכח עם מה שהיא אומרת אבל שכשתהום הציעה לי סקס בשבת היא לא בהכרח הציעה לי מקום בו כל שידרש ממני הוא רק להיות ולנשום והיא תדאג לכל צרכיי.
המטפלת אמרה: ״ואז אנחנו מגיעים לתוכן המיני בינכם, שאני כבר כמה פעמים שומעת בכל מיני וריאציות שהוא צריך עדכון״.
תהום אמרה שמבחינתה היא מרגישה שמשהו לא מדוייק עבורה בסקס בינינו (למרות שהוא עדיין הכי טוב ומשמעותי שהיה לה) ושדברים השתנו בה מאז הפעם הראשונה בה שכבנו כשהיא היתה בת 20 לפני 17 שנה. המטפלת שאלה אם היא ביטאה את זה מולי, ועניתי שאני לא בטוח שגם היא יודעת מה בדיוק היא רוצה וצריכה ובאיזה אופן היא שונה ותהום אישרה.
המטפלת דיברה על הפגיעות העצומה שאנחנו חשים במקום המיני החשוף מול דמות האהבה המרכזית בחיינו, ולסיכום ביקשה מאיתנו ומיוחד מתהום פחות ״להבין״. שכילדים לא היינו מסוגלים לחשוב רעה על ההורים שלנו ולכן מצאנו את המקום שבו אנחנו מבינים את ההורה, שקשה לו, שהוא עסוק, שהוא חולה.
״אני שומעת ממך שאת כל כך ׳מבינה׳ את דן, שאת שוכחת להגיד מה את צריכה. אני חושבת שאם היית באה ודורשת: אבל אני מתגעגעת אליך. אני רוצה את קרבתך, אני רוצה לנשק ולחבק אותך ולגעת בך ושתחבק אותי ולשכב איתך… למה אתה דוחה אותי?… אבל במקום זה את מתרחקת ואז הוא שוב חווה את פצעי הינקות״.
הזמן נגמר, סיכמנו שננסה לשבת ולדבר על הצרכים שלנו בלי להתרחק ובלי לוותר, עם ביטוי של הפחד להיפגע, תוך התמקמות נפשית שונה מול דמות האהבה.
