נראה לי שאני מעצבן את המטפלת.
תהום אמרה שהיא מרגישה אותי מרוחק, מכווץ ועצבני.
אמרתי שעלו לי הרבה מחשבות ורגשות מהדברים שעלו בפגישה האחרונה, אבל שהן לא התגבשו למסקנות החלטיות ומוצקות. שדיברנו על מטבע של ערך וחוסר ערך, ושהרגשתי כעס ותסכול, שאני כאילו ממלא כל הזמן דלק באוטו שיש לו חורים במיכל. הזכרתי תגובה שקיבלתי לפני כמה שבועות בבלוג, שאני משדר לתהום בכל כך הרבה דרכים שהיא אלילה אבל שזה כאילו לא נקלט. וגם שהמשיכה המינית שלי מאוד קשורה להערצה, בין אם זה מול שולטת או נשלטת, ואז אם אני רוצה להעריץ את תהום, ותהום מרגישה נמוכה וחסרת ערך, כדי להעריץ אותה אני צריך לרדת מאוד מאוד מאוד נמוך, וזה אולי מסביר כל מיני מצבים שהגענו אליהם.
מכאן המטפלת פתחה מבערים ודיברה במשך 15 דקות בטונים חדים ועצבניים שהלכו וגברו ובשיאם הגיעו לבערך פי ארבע ממה שהייתי מחשיב נעים או נחוץ והסבירה בכעס שההערצה יכולה להיות משחקית ולא צריך שהאדם הנערץ יהיה באמת ראוי להערצה או משו כזה, וטענה שאני כביכול אומר שאני לא מסוגל להיכנס למיניות עם תהום בגלל שיש לה ערך עצמי נמוך. הרגשתי מותקף ונזוף אבל הגבתי ברוגע שזה ממש לא מה שאמרתי, ושברור הרי שלאורך 17 שנה נכנסתי אינספור פעמים למיניות עם תהום.
מכאן השיחה עברה לפסים קצת יותר קונסטרוקטיבים והמטפלת השתמשה בדימוי שלי של הדלק ברכב ושאלה כל אחת מאיתנו בתורה (תורי הגיע כשהזמן עמד להיגמר) איזה דלק היא מקבלת מבת הזוג שטוב ומתאים לה, ואיזה דלק חסר.
שתינו ציינו הרבה דברים טובים, ובגזרת הדלק שחסר תהום הזכירה משחקיות זוגית (צחוקים ועקיצות ברוח טובה), התלטפות ושיח אחרי הסקס, שיהיה יותר תוכן, פעילות ובילויים בערבים, לגיטימציה ליוזמות שלה, ושכשאני מכווץ היא תדע מה לעשות עם זה.
אמרתי בתגובה שאהיה לא כל כך נחמד עכשיו ואגיד שרוב הדברים האלה קיימים. שרק שלשום יצאנו לבר יין עם חברים ביוזמתה, שלפני כמה שבועות היא הציעה שנלך לסיור במבשלת ויסקי ואמרתי יאלליק ושתחליט לבד איזה סיור ורק תגיד לי מתי והיא לא קידמה את זה, שבכל הפעמים האחרונות שהיה את הזיון החודשי נשארתי במיטה והתלטפנו, ושצחוקים ושטויות יש לנו בעיקר סביב הטיולים, ושקשה לצפות להנות מפירות מתוקים של עץ שלא מצליח לצמוח.
אחרי שמניתי את כל הדברים הטובים והעמוקים שנכללים ב׳דלק׳ שתהום נותנת לי, אמרתי שבפן המיני חסרות לי מאוד התמדה ועקביות, וגם כשאנחנו מגיעים בטיפול לכל מיני תובנות או החלטות הן לא ממש מיושמות אחר כך, למשל הטענה המוזרה שהועלתה שכביכול תהום לא יודעת מה אני אוהב בסקס ושכשהכנתי רשימה מפורטת היא נשארה בארון בדיוק איפה שהנחתי אותה. שאני כבר לא יכול להאמין בסקס הזה ושהוא כמו תפוח מורעל עבורי. המטפלת לחצה שיש הבדל של שמים וארץ בין לא יכול ללא מוכן לנסות, ואמרתי שכבר הייתי בלא יכול אבל מוכן לנסות, וכרגע אני כבר לא יכול יותר גם לנסות.
המטפלת שוב הרימה קול והסבירה על אינטרסובייקטיביות. ״אני לא יכולה לאפשר חד צדדיות אתם צריכים להבין אותי. על מנת שאני אוכל להחזיק אתכם כזוג ואת המיניות שלכם כזוגית, של שני בני אדם שווים שפועלים, לא משנה באיזו פרקטיקה מינית הם בוחרים, אני חייבת שיהיו פה שניים שמחזיקים הדדיות. אין פה אחד אשם ואחד לא. אני לא יכולה לאפשר שתצאו עם דבר כזה מפה, כי אז אין טיפול זוגי מיני! אני נכשלת במה שאני יכולה לעשות! בסדר? כי אין פה תינוק ואמא! בסדר? אני מובנת?״
אמרתי שאני דווקא לא חושב שהאחריות היא רק על תהום, שהמילה אשמה בכלל לא קשורה לפה כי אשמה זה מונח משפטי או דתי, ושהאחריות לכל דינמיקה זוגית היא על שני הצדדים.
ואז המטפלת ביקשה שבפעם הבאה אבוא לבד.
