(21, בדיוק כמו הפרופיל הצבאי שלי...)
היום המטפלת היתה במצברוח טוב, חזרה לצחקק מהבדיחות שלי, והיה נחמד ומעניין לצלול איתה אחת על אחת בקצב מהיר וקולח.
המטפלת אמרה שחשבה לקרוא לי לפגישה יחידנית עוד בפגישה שלפני הקודמת. היא ביקשה שנדייק למה בדיוק התכוונתי כשאמרתי שאני כבר לא יכול להיכנס למיניות עם תהום ושזה כמו תפוח מורעל עבורי.
היא הסבירה: ״מצב חמור שיכול היה לקרות זה שהיית מפתח סימפטום מיני. במצבים כאלו שהנפש שלי קורסת שם, שהיא לא יכולה לשאת את המקום הזה שכל כך מסוכן לי, אז יכול לקרות שלא יעמוד לי. שיעלם החשק. שלא אצליח להתעורר מינית, לא משנה כמה שמלות תכלת עם תחתונים מנומרים תהום תלבש… בשבילה מין זה פלטפורמה להוכחה של להיות אהובה, רצוייה ומקובלת, שזה צרכים בסיסיים מאוד בנפש שלנו. כשאנחנו כתינוקות מרגישים אהובים אנחנו מקבלים את זה בעיקר באופן גופני. אתה יודע להגיד על עצמך, בזכות שאתה חכם וחפרת במקומות האלה, שמגע מכאיב היה מבחינתך אהבה. שככה דמות אהובה ואוהבת נותנת מגע… אני רואה את הבכי והכאב בעיניים של תהום כשאתה לא רוצה אותה מינית. לכן ביקשתי שתבוא, כי אמרת שאתה לא רוצה את המיניות איתה יותר. המין האחרון שעשיתם בשבת, היה בו הרבה מהתפריט שכתבת?״
״אממ, לא, היה מעט מהתפריט״.
המטפלת המשיכה: ״זה הסיפור שלנו קצת. אתה אומר בצורה מאוד ברורה מה האוכל שאתה אוהב לאכול, מה אתה צריך, ודמות האהבה לא שומעת את זה, לא רוצה את זה… וקשה להגיד שהיא לא שומעת כי היא הרי לא חירשת. אז איך את לא מבינה?? כתבתי בעברית, במילים פשוטות, בפירוט מדוייק… מה, מה, מה קורה בין זה שאת קוראת את זה לבין זה שאת עושה את זה?״
סיפרתי שאני ממשיך לנסות ליישם דברים שתהום ביקשה כמו שאהיה יותר בסלון או שאשאר איתה במיטה לאחר סקס, ושבשבת בצהרים כשישבנו על הספה תהום שאלה: ״מה אתה רוצה?!״ ועניתי: ״שיהיו בינינו סשנים של שליטה, וביניהם זיונים יותר קצרים והגמרות, ומסביבם נראטיבים מתמשכים, משימות ומטלות״.
המטפלת חזרה לדימוי התפוח המורעל: ״אתה אומר שהיא מרעילה לך את התפוח. היא נותנת לך אוכל שנראה יפה ומושך, שהוא בדיוק מה שאתה רוצה אבל היא מכניסה רעל בפנים. כשאני שומעת אותך אומר את זה אני מבינה אל מול איזו דמות אתה חווה את עצמך בחיי היומיום.״
אמרתי שזה מעניין, כי כשאמרתי את הדימוי לא חשבתי עליו לעומק, פשוט יריתי אותו, ושבאמת מסקרן אותי לחקור איתה את הסמטה הזו.
״בשביל זה קראתי לך. כי חשוב לי לוודא שכשאתה אומר ׳תפוח מורעל׳ אתה מתכוון למה שאני מבינה, למישהי שיודעת שהיא משחקת בך, שהיא יודעת שהיא מגישה לך משהו שפוגע בך, שעשוי להיות רע מאוד בשבילך. כשאמרת את זה נהיה לי מאוד ברור למה אתה לא יכול להיכנס לשם. זה רע כל כך… תינוק שיונק אוכל מורעל מאמו, אין לו ברירה או יכולת להביא לעצמו אוכל אחר״.
״אז אולי באמת לזה התכוונתי. כי הרי אין לי מישהי אחרת. אני באמת תלוי בתהום. אני חושב שה׳מורעל׳ קשור לזה שהיו המון פעמים… עכשיו נגיד זה לא נגמר באיזו דרמה מיוחדת, זה סתם לא מאוד מהנה או מספק, אבל בעבר זה באמת היה נגמר בהתרסקויות. הייתי מתמסר אליה, ואז זה היה נגמר או בדרמה מסוכנת או שאני פשוט מושאר שם עם כל הרגשות, כשהיא כבר שבעה ואין לה יותר כוח לשלוט״.
״אם אני אגיד מה שאמרת עכשיו במילים נפשיות- אין לה יותר כוח לתת לי את מה שאני זקוק. ה׳לשלוט׳ מבחינתך זה מה שאתה צריך. מה שיעשה לך הרגעה, טוב, הבינו אותי, קלטו אותי, קיבלו אותי. בשנתיים הראשונות לחיים שלנו הצרכים שלנו צריכים להיות מסופקים בצורה מדוייקת- יותר מאשר פחות. רוב ההורים מצליחים לעשות את זה. ואז אנחנו נסתובב בעולם עם קלטת פנימית שתגיד לנו שרוב רובן של מערכות היחסים שאפגוש- אלו יהיו אינטראקציות בהן אני מצפה שהצרכים שלי יהיו מסופקים יותר מאשר פחות. ואני אבחר לעצמי אנשים שיכולים לספק לי את הצרכים בצורה מיטבית מאשר מופחתת.
לעומת זאת, כשהבייסליין שלנו הוא פחות מאשר יותר, אנחנו מסתובבים בעולם עם הצורך הזה רעב כל הזמן. ואנחנו מוצאים את אלו שנותנים לנו את זה פחות מאשר יותר. למרבה הצער הנפש שלנו יודעת לבחור את אלו שישחזרו לנו את הקלטת הראשונית הזו. אבל למרבה המזל, בסיטואציות הטובות של הקשר, ואני מאמינה שאתם נמצאים בסיטואציה הטובה של הקשר- יש פוטנציאל תיקוני. תהום יושבת כאן ויורקת דם יזע ודמעות בשביל לעשות את זה טוב. זה שיש לה את הסיפור שלה, זה מה שהופך את זה למסתבך כל כך. אתה מווסת לעצמך את הרגש על ידי הבנה, אבל הכעס יוצא בצורה שהיא קצת פאסיב אגרסיב, בסירוב שלך להיכנס איתה למיניות ולתת לה את תחושת האלילה הנערצת״.
אמרתי שוב שהייתי דווקא שמח להצליח להרגיש את זה, אבל שאני לא יכול לזייף את האמונה או את ההתמסרות, והזכרתי את ה׳ערפל הורוד׳ שמאזוך מדבר עליו ב׳ונוס בפרווה׳.
״זה המרחב המעברי שאני מדברת עליו. אני חייבת להגיד לך: אתה גדלת בסביבה ינקותית כל כך קשה שלא נבנה מרחב מעברי. הוא לא יכל להיבנות. אתה היית צריך לשרוד סיטואציות יומיומיות, חמורות פיזית ונפשית. אני חייבת שתבין את עוצמת אי האמונה שלך. אתה לא סתם לא מאמין, יש לך סיבה הכי מוצדקת בעולם. אתה אמנם שם את תהום במקום של אשתי כרגע, אבל נפשית היא נמצאת במקום שבו אתה צריך לסמוך על כך שאתה יכול לשכב עירום ורך ומתמסר וזקוק, ויש לך אפס ידע שזה יהיה שונה הפעם. לכן רציתי אותך לבד הפעם, כדי לנסות להתחבר לחוויה שלך ולהבין למה אתה לא נותן לתהום צ׳אנס. אני יודעת שהיא מצדה לא עושה מספיק כדי להצדיק את הצ׳אנס הזה. אני עוד לא הבנתי למה, אבל היא כנראה פוגשת שם משהו שקשור לכאב ינקותי שלה. אנחנו נדבר על זה פה ביחד.״
המטפלת ביקשה שאדמיין את עצמי כתינוק מדבר ואנסה לתמלל מה הייתי אומר לאמא שלי. אמרתי שקשה לי לבטא או אפילו להגדיר מה הייתי צריך. שישר עולה לי דימוי ויזואלי של קיר אפור. שעולה לי תחושה חרדתית.
״עם תהום במיטה אתה יודע להגיד בדיוק מה אתה צריך?״
״לא, גם שם קשה לי להגיד. נגיד היית אומרת לנו שמעכשיו אתם הולכים למיטה, אתה אומר לה בדיוק מה אתה רוצה שהיא תעשה והיא עושה… זה לא יכול היה לעבוד. כי אני צריך שזה יבוא ממנה, אחרת היא משרתת אותי ולא אני אותה. אני צריך גם להרגיש שזה משהו שהיא באמת רוצה.״
״הסיפור הקשה בבדסם כמשחק מול בדסם כצורך נפשי זה שבמשחק היה מספק את האדם שהוא יכתוב סוג של תסריט והוא יודע שבן הזוג משחק איתו את התסריט הזה. ואז אני אומרת לך ׳תחנוק אותי קצת׳ ואתה חונק אותי וזה עושה לי טוב ומגרה אותי. כשהמשחק לא עונה לי על זה אני בעצם מבקש שחזור של נסיבות חיי הינקותיות. אתה כאילו צריך שמישהי תעשה לך במיטה באמצעות פרקטיקות מיניות בדיוק מה שאמא שלך עשתה לך באמצעות פרקטיקות חינוכיות. הרצון שלך להשיג את זה ב100 אחוז מתהום נדון לכשלון״.
״אני אסתפק גם ב80 אחוז״.
״80 אחוז יספק אותך? אבל בשביל 80 אחוז היא תצטרך לדעת. אני צריכה שאתה תבין, כי לדעתי אתה נזכר כל הזמן בהיי המיני שהיה לך פעם. אבל אז לא ידעת מה שאתה יודע היום, וזה מה שאיפשר לו להיות כל כך גבוה. אתה האמנת שהיא באמת השולטת הזו שרוצה על אמת לבזות אותך. היום אתה מבין שב20 אחוז תצטרך לשחק את זה. כי התסריט הזה מונח לה ליד המיטה אבל בכל זאת יש לה קושי לבצע אותו.״
״ואת לא חושבת שיש לה צורך משלה לבזות ולנצל ולהשפיל?״
״הוא באחוז מסויים, אני לא בטוחה שבשמונים אחוז. אני שומעת אותה מזכירה את זה שגם בלהיות נשלטת יש עבורה משהו.״
״בסדר, יש לי גם צד כזה. אבל גם את הצד הזה היא לא מפתחת״.
״שניכם לא מפתחים אותו. אבל אני מבינה למה אתה צריך שהיא תפתח. כי אתה צריך את האישה הגדולה, הנערצת. ואם אתה תתחיל להגיד לה מה לעשות, אז כבר לא תוכל להעריץ אותה. אתה כאילו כבר קצת חולק איתה את כס המלכות. יש ביניכם איזו נקודה בה התקבעתם. אבל היא כבר לא נכונה עבורכם, כי כבר הפכתם לדמויות אהבה ארוכות טווח. כבר היו לך דמויות אהבה ארוכות טווח והנפש שלך ידעה שאיתן זה לא יכול להימשך. אבל הנפש שלך יודעת שעם תהום זה כן, ובגלל זה התחתנתם. אתם צריכים לעדכן קצת את התסריטים המיניים שלכם, ואני חושבת שתהום לא מצליחה להבין שהיא חוזרת על אותו more of the same שהפסיק לעבוד כבר מזמן, ובגלל זה פניתם לטיפול, ואנחנו כבר הרבה זמן בטיפול.״
״אוקיי, אז מה המתווה?״
״שאני חושבת שכל אחד מכם צריך להבין כמה דברים. שזה לא יהיה מאה אחוז. איכשהו מרגיש לי יותר נכון להגיד שבעים אחוז.״
״זה *כמעט* טוב״. /:
״אני מסכימה איתך. זה יהיה לרגעים שמונים, ואולי תשעים. אני אומרת שבעים כי בשביל לדייק אתה תצטרך להגיד. ובשניה שאתה אומר אתה מפספס את המאה אחוז. האינטראקציה ביניכם היום היא בילט אין בתוך הקשר הזוגי המונוגמי והמרכזי בחיים אחד של השני. לכן הייתי צריכה לסגור לה את כל המקורות החיצוניים, כי אם היא היתה פתוחה עדיין לכל החוץ הזה אתם לא הייתם מפתחים את מה שאתם צריכים. אני מחכה שזה מתישהו יתפוצץ גם בתוכה. זה צריך להיות מדוייק. לדעתי השלושה עמודים של התפריט שכתבת זה כל מה שאתה יודע מההיסטוריה שלך עד כה. אני לא שומעת שטוב לכל אחד מכם בתפקיד הנוכחי שלו, שאתה הנשלט והיא השולטת, כי היא בתור השולטת לא מצליחה לתת לך את מה שאתה צריך כנשלט. היא לא יכולה לדייק לך את זה, למרות שהיא מנסה.
אתה כאילו מבקש שאמא שלך תהפוך להיות הפרטנרית המינית שלך, כי אמא שלך יודעת בדיוק איך זה לבזות ולהשפיל אותך, איך זה להיות הדמות הנשית הגדולה והנערצת שלעולם לא מתעניינת בך באמת.״
״אבל אני כן רוצה בסופו של דבר להיות מסופק ושתתעניין בי״.
״אתה רוצה את השחזור עם התיקון, ואני מאמינה שכשתשתכללו תוכלו להגיע ל80 או 90 אחוז של סיפוק. לא בהתחלה. אני מבקשת ממך לאפשר לה את חמת הספק. לאפשר לכם להיכנס למרחב מיני. אתה אמרת שאתה לא מוכן להיכנס למרחב מיני כי כל כך כואב ומאכזב ואתה לא רוצה לחזור לאמא שלך יותר. בחרת בתהום כדי שתעשה את התיקון ולא תישאר עם ההוא שם בזמן שאתה מסתכל ואומר לה שצריך ללכת… זה איום ונורא *באמת*, מתכווץ לי הלב, אני לא יכולה לשאת את זה!
וכשאתה אומר שאתה לא יכול אתה מתכוון קרס לי שם כי את נוגעת לי בדיוק בפצע. אבל למה עדיין עומד לך? כי עם תהום יש תקווה. אתה לא טועה שאתה חושב שיש בה פוטנציאל תיקוני. היא באמת רוצה. היא תקועה שם באיזה לופ שלה, אבל היא באמת רוצה. תן לנו קצת את המרחב הזה בו אין לך את ה׳ערפל הורוד׳. אין לך אותו. תחליט מהראש שאתה נותן לנו את המרחב הזה לנסות לבנות משהו בקשר הגופני ביניכם, שנתחיל להבין מה אתם צריכים.״
״בסדר. I will״.
