בבוקר דגתי עוד קצת מידע על השנים הינקותיות שלי, הפעם מאמא שלי.
ידעתי שאם היא תרגיש נחקרת לא אצליח לחלץ ממנה כלום ולכן ניגשתי לזה מולה מאוד באגביות ובמידה מסויימת של מניפולטיביות.
״זה היה גם פוסט דוקטורט שלך, נכון? זה לא שרק התלווית לאבא…״
״לא, להיפך, שלי היה אפילו יותר מכובד, קיבלתי מלגת EMBO שזה משהו נורא יוקרתי, זה לא שהאוניברסיטה שילמה לי אלא ארגון אירופאי לביולוגיה מולקולרית ששילם לי יפה בזכות המלצות מצויינות שהיו לי ממכון ויצמן, ופירסמתי ארבעה מאמרים מדעיים במהלך השנתיים האלה, באמת היתה לי תוצרת בלתי רגילה.״
״וואו זה המון עבודה לא?״
״כן! ואז עוד היו כותבים ביד, לא היו מחשבים, וזה כמובן בנוסף לעבודת הניסויים במעבדה.״
״יפה מאוד…״
״כן, היו ימים שהייתי חרוצה ועשיתי הרבה… (כאן הטון השתנה לפתע לפחות מתרפק על זכרונות ויותר עירני:) וגם גידלתי אתכם באהבה גדולה ולכל מקום לקחתי אתכם. לא רציתי להשאיר אתכם בטיולים וזה. אז יש צילומים שלך מתרוצץ בלובר ובראש הר מושלג בשוויץ וכל מיני״.
לגבי החבר של ניצה המטפלת בהתחלה היא רק אמרה שהוא ״בלבל לה את המוח״ ולאחר ששאלתי שוב היא סיפרה שהוא היה בטיול באמריקה ולפתע הופיע. ״הוא הגיע בלי לשאול וחשב שמגיע לו לגור אצלנו. היה לה חדר והכל היה צפוף. היא היתה אמורה לטפל ולעשות את מטלות הבית אבל הוא התמקם וניפח לה את המוח נגדנו עד שאמרנו די, עד כאן, הוא לא ישגע כאן את כולם… הוא גם נראה טיפוס מעורער ולא בריא בנפשו.״
״מה זאת אומרת?״
״בלי כללי נימוס מקובלים, כאילו מגיע לו. היא החברה שלו ומתוקף זה הוא יכול להתנחל ולהציק ולשבש את כל מהלך החיים. והיינו צריכים להגיד לו שיעזוב, שאנחנו לא רוצים אותו. והיא מאוד היתה תלויה בו, אהבה אותו, נתנה לו לסחרר אותה. ואחרי זה כבר היה ברור שהיא לא תישאר שנה שניה.״
״ונאוה (המטפלת שהחליפה אותה) היתה בסדר?״
״כן אבל גם אתה יודע, בחורות צעירות, לבד… היא קראה לבן שלה אחר כך דן על שמך, היא מאוד אהבה אותך. אבל היו לה מצבי רוח, קצת עצלנות, אבל בסדר, משכנו. היה צריך להעלים עין.״
״נשמע שהיה אינטנסיבי שם בהולנד״
״כן… בהחלט אינטנסיבי. אבל היה יפה, נורא יפה. על גדות התעלה, סירות שטו למטה, הכל ירוק, פרות באחו, שדות ירוקים, גשרים שנפתחים, יופי שלא נגמר. זה היה פיצוי. והילדים גדלו… אתה סירבת ללכת לגן. לקחנו אותך אבל הגננת אמרה שאתה כל הזמן מראה על המעיל כדי ללכת הביתה, אז הפסקנו את הגן.״
״חזרנו לארץ כשהייתי בן 3?״
״כן 3 וקצת. נכנסת למעון של ויצ״ו, והיה לך קשה להסתגל. היית נורא נעלב. היתה לך גננת בשם איריס שהיתה משננת לך ׳מי שנעלב מפסיד׳. אבל זה היה גן טוב והיו לך שנים טובות אחר כך״.
————
כשישנתי בצהרים היו לי חלומות קשים על נסיעה בהולה ברכבת, על מפגש עם הילדה מהיסודי איתה היו לי משחקים מיניים, על הילה רוח ואמא שלי והקלטות של לקוחות שמתו.
אז אמא אכן היתה מאוד מאוד עסוקה בעבודה כל הזמן, החבר הדומיננטי של המטפלת הסתובב שם תקופה ואפשר לדמיין ששאף למקסם את הזמן כשהם היו לבד עם התינוק בבית. בסוף הוא עזב עם הבחורה איתה ביליתי את רוב יומי, והזמן היחיד שהיה יותר שמח ומשפחתי היה במהלך טיולים. כל חתיכות הפאזל המזויין מתחברות בצורה מושלמת, כמו סורגים של כלוב.
