הכירורג כף יד אמר שהחתך מכוער (״אני מבקש לא להעליב לי את הפצע״) ואישר שאכן נקרע לי העצב. הוא תופף בעדינות על החתך בבסיס האמה והרגשתי כוכבים בקצה האצבע הרדומה.
יש שתי אופציות לניתוח, אבל הקלה מביניהן תותיר אותי ללא תחושה באצבע לצמיתות וזה יפריע לי מאוד בנגינה.
אז הצפי הוא לשלושה שבועות של גבס אחרי הניתוח ואז העצב יצמח בקצב של חצי מילימטר ביום. הכירורג אמר שהתחושה לא תחזור במאה אחוז.
הוא יוכל לנתח אותי רק בשבוע הבא ולפיכך שלח אותי לאיכילוב עם הפניה לניתוח דחוף. עברתי טריאז׳ ושיחה ראשונה עם אורתופדית כחולת עיניים. מחכה לצילומים, תהום יצאה מהעבודה מיד כשכתבתי לה והצטרפה אלי כאן.
הספקתי להגיש 95% מהמיקסים לפסטיבל אתמול בלילה. לכירורג היתה מזכירה צעירה ומתוקה, ובזמן שההפניות הודפסו היא שאלה אותי: ״מה...הלם?״.
עניתי: ״קיוויתי שהוא יגיד שזה יעבור לבד אבל תיארתי לעצמי שיש גם אופציה כזו. אני מעבד שכלית מאוד מהר, ורגשית מאוד לאט. ממש שני קצוות. הרגשות עוד יגיעו”.
