סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 16 שנים. 21 במרץ 2008 בשעה 12:07

איש לא יציל
אישה לא תבין
חוחים של שנאה
אביר בשריון חלול
בוחרי הרגשות חייבים לזוז
שתים עשרה תיבות במורד סמטת האוהבים
אביב בחוץ, עוד ניגוד ביני לבין היקום
תשומת לב זה מזומן קשה וקר
חצי הכוס המלאה מלאה בחומץ
ברירה טבעית, והחזק שורד
מרוץ עכברים סיבובי
אין מי שישמע
אין מי שתבין

Tobias​(אחר) - אל תהיה כזה בטוח

כולנו הרגשנו מרגישים או נרגיש ככה בזמן זה או אחר

נסה אותנו ותראה.
לפני 16 שנים
אושה{אוש} - עוד לא ראיתי כזאת דיכוטומיה בין אדם שחושב שהוא לבד, שמדוכא כי "לאף אחד לא איכפת" , שמתרחק מאנשים לבין מישהו שלכל כך הרבה אנשים איכפת ממנו.
לפני 16 שנים
בן כנף​(שולט) - העולם הוא תמיד סוביקטיבי
ופורים שמח יכול להיראות גם עצוב

אם לא שמח, אפשר לשמור אותו די נטרלי, זאת אומרת, לקרוא משהו, לא כבד. לא להיגרר לצפייה בתוכנית הבל טלויזיונית ולחשוב שיש בכל זאת אנשים אחדים שהם בסדר שנהנים עכשיו, וזה לכשעצמו גם משהו.

לפני 16 שנים
בעיניים פקוחות​(מתחלפת) - אני אישה ואני דווקא מבינה כל כך טוב, גם לראות אותך כאן שוב ואפילו עדיין עצוב ומגשש דרך חזרה קצת מחמם את הלב.

"כמו דבורה אוספת צוף
לא תמיד צריך לעוף
כדי לראות
שבדרך הקשה
למישהו אכפת
הנה אני אחת..

אם בשקט תתקרב אלי
אני אראה לך בעיניי
כמה אתה יפה לי
כמה אתה יפה"

(של דני רובס במקור -שיניתי קצת)

נשיקות
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י