היום אני מציין ארבע שנים מאז שהפסקתי לצרוך קנאביס, אחרי 25 שנה של שימוש מסיבי מסביב לשעון.
חסכתי בזמן הזה כ200,000 ש״ח שבמקום לעלות בעשן הושקעו בציוד אולפן וצילום, כלי נגינה, ציוד צלילה, מוזיקה, השכלה, העשרה, חופשות וטיולים.
אני זוכר איזה סרט זה היה בכל ארבעה ימים שעמדה להיגמר הטולה, אם האיש יכול היה להגיע רק בערב. איך אשרוד את השעות מהצהריים?
גיליתי שאני מסוגל לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי עבורי. שהמוזיקה נוגעת בי יותר עמוק כשאני צלול. שאני חבר, בן זוג, אבא, איש משפחה ובעל מקצוע הרבה יותר טוב, מאוזן, וקשוב.
השינה עדיין בעייתית, אבל לאחרונה בעקבות מאסטר-קלאס של מת׳יו ווקר שראיתי הפסקתי לשתות קפה אחרי 12 בצהריים. אני אמנם פחות חד ואנרגטי לפנות ערב, אבל נרדם יותר בקלות ומצליח לישון בערך 8 שעות עם התעוררות וקימה לכמה דק׳ כל שעתיים וחצי בערך.
עם התזונה אני ממשיך בתהליך שהתחלתי עוד לפני הגמילה. לאחרונה שם דגש שוב על Mindful Eating ועל היצמדות לתכנית שעבדה בהצלחה עם הדיאטנית עד הקורונה. רופא המשפחה הפנה אותי לדיאטנית מהקופה וקבעתי פגישה. ממשיך לתרגל מדיטציה מדי בוקר לפני הבריכה/חדר כושר, ומשחקי מוח גם כן.
על אהבה וסקס לא אכביר מילים. הצורך עז, החסך עמוק, העצב רב.
הבן שלי התקשר אתמול וסיפר על ההתקדמות המקצועית שלו. הוא עבר למועדון צלילה אחר ולאגודה אחרת, רצינית יותר מPADI, מה שהצריך לעשות קרוס-אובר ובעצם ללמוד שיטה חדשה ונהלים אחרים. הוא אמר שהוא ממש נהנה מהעבודה עם הקבוצות, ומפתח שיטה ודגשים משלו כמדריך צלילה. ״יש כבר 400 צוללים שמסתובבים עם החתימה שלי על התעודה שלהם״.
אני מרגיש שחמש הפעמים בשבוע שהייתי נוסע בתחבורה ציבורית לרחובות ואז לחדרה במשך עשור בשביל להיות איתו, וכמובן כל השנים שהוא גר איתי לאחר מכן השתלמו מאוד בטווח הארוך. יש לו בת זוג מקסימה (מדריכת צלילה גם כן), חברים טובים, והוא אהוב ומוערך מאוד.
המקום היחיד מלבד השינה שאני מרגיש שעוד לא התאושש זה היצירה האישית שלי. הייתי יושב ומעשן ויוצר במשך ימים ולילות. אני מצליח לעבוד כשאני מכריח את עצמי, כשיש דדליין או כשיש לקוח/ה איתי. כבר הרבה זמן בא לי שיבוא לי, אבל עדיין יש לי מעצורים ועכבות, קשה לי להתחיל, קשה לי לצלול לעומק לאורך זמן, ואני לא מוצא בתוכי את התשוקה הבוערת ליצירת מוזיקה שהיתה לי מהנעורים עד סביבות גיל 40. זה בטח גם קשור ליצר שדחוס ומודחק.
מישו שאל אותי: ״אתה מסתפק בלנגן כמו בוס רק בבית? לא בא לך מתישהו לעשות את זה על במה, באיזושהי קונסטלציה?״
עניתי: ״אני רוצה לעשות את זה על במה עם חיזרית בקונסטלציית אנדרומדה״.
