דיברנו על התחושות שיצאנו איתם מהפגישה הקודמת, עם האמירה המדהדת של המטפלת ״אולי את לא שולטת?״.
סיפרתי שהצפת הזכרונות מהשנים האחרונות הזכירה לי כמה צער הקשר הזה מסב לי, ואת התחושה שאני לא מצליח לאהוב ולהיות נאהב בצורה שאני צריך ומשתוקק. תהום אמרה שהיא הרגישה אשמה וחשבה שהיא צריכה לפתח את הצד השולט והמוביל שלה כדי שתוכל להביא את הסדיזם שלה לידיי ביטוי וגם למען הצלחת הקשר.
״אתם קוראים לזה שולטת במיניות, כאילו האישה השולטת הזו בבדסם, אבל אנחנו מדברים פה קצת על תפקידים של התנהלות בוגרת בחיים. אני רגע רוצה לעשות פה איזשהו סדר. לא בטוח שבשביל שאת ודן תסתדרו טוב את חייבת להיות שולטת במיטה. זה נכון שיש פרקטיקות של שולטת שמאוד חשובות לדן ואותן את יכולה לעשות. יש חלק מהמוטיבים של שולטת שאת יודעת לעשות אותם ואת יכולה להשתלב שם יופי, והסיפור שמה שדן מרגיש המון פעמים לדעתי, זה שאת לא לוקחת אחריות.
את לא לוקחת אחריות על להכניס אתכם למיטה, את לא לוקחת אחריות על לדאוג למסמכי הצלילה, את לא לוקחת אחריות על לדאוג לזוגיות שלכם. הוא זה שמביא אתכם לטיפולים, הוא זה שמצלצל בכל הפעמונים כשיש איזו בעיה… הוא אומר אני רוצה שתהיה לידי מישהי… אתם קוראים לזה דומיננטית/שולטת במונחים בדסמים אבל אתם לא מתכוונים רק לפרטיקות המסויימות במיטה. את יכולה להיות סופר סדיסטית וסופר אחראית. זה לא נוגד אחד את השני״.
״אני חושבת שעם דן אולי אני מוותרת קצת על ההובלה כי אני יודעת שדן מאוד דומיננטי ורוב הסיכויים שהוא חשב על משהו טוב יותר לפניי כבר״.
״דן גם מאוד מבלבל כי הוא *סופר* דומיננטי והוא רוצה להיות נשלט. הוא לא רואה את הפער הזה״.
״נזכרתי בשיחת טלפון עם המיתולוגית שלי אחרי שנפרדנו, בה היא אמרה שאני מאוד דומיננטי ועניתי בהפתעה - אני??״.
״אתה צוחק איתי עכשיו? באמת הפתיע אותך שאתה דומיננטי?״
״כן… הייתי העבד שלה, הערצתי אותה נורא, הייתי בן שלושים, לא היתה לי את המודעות שיש לי היום, וצמחתי ממקום של נער חסר ביטחון״.
תהום הזדהתה: ״גם אני צמחתי ממקום של ילדה חסרת ביטחון. גבוהה, גמלונית כזאתי״.
״זה מקום גופני שאף פעם לא התייחסת אליו כמשהו שהשפיע עליך, אבל אני חושבת שיש לו אותות. אנחנו לא מתהווים בגיל 30 אלא בגילים מאוד מוקדמים. לכולנו יש דברים שאנחנו לא יודעים על עצמנו. הקטע זה לעשות באמצעות הקורטקס את החיבורים בין מה שהייתי למה שאני היום. אני באמת חושבת שאת במקום מורכב, קשה ובעייתי מול דן, כי הוא סופר דומיננטי, הוא סופר דומיננטי, חוצמזה שדיברנו על זה שהוא סופר חכם, ואז, ואז, פתאום הוא רוצה להיות נשלט״.
״כן, זה כאילו קצת קשה כזה, שאני כאילו חושבת על משהו, ואז אני אומרת שניה רגע, אולי אמתין עם התשובה שלי כי יכול להיות שיש אצל דן את התשובה היותר טובה. זו איזושהי פשרה שאני עושה ואני יודעת שהיא לא בהכרח נכונה״.
״למה היא לא נכונה?״
״כי אני בעצם רוכבת על המחשבות שלו ולא מביאה את הדברים שלי״.
עברנו לדבר על האחריות להתנעת המרחב המיני.
״אתם אף פעם לא הייתם במסגרת של רק שניכם. תמיד היו אנשים אחרים אפשריים, גם אם הם לא היו בפועל אתכם במיטה, הם היו בתודעה. לכן ההפעלה למרחב המיני היתה קורית על ידי כל מיני דמויות אחרות. זה היה הדלק המיני שלכם, הקנאה…ועכשיו אנחנו נמצאים במערכת מאוד סגורה ואינטימית. רק הנפש שלך והנפש שלך. זה מרחב מיני שמופעל אחרת וזה נורא קשוח. אתם באמת עוברים פאזה מאוד קשוחה, וזה יותר קשה לכם מלזוגות שאף פעם לא היו אול אובר דה פלייס״.
״אני מרגישה שזה לא מתניע עדיין… זה נורא מתסכל אותי שעובר עוד סופשבוע ולא היה בו סקס. ובאמצע השבוע… כאילו, אם היה סקס בסוף השבוע היכולת שיהיה סקס באמצע השבוע היא גבוהה יותר כי…״
המטפלת קטעה את תהום והטעימה בקול רם ובדינמיקה סרקסטית: ״אני מקשיבה לך ואני כל פעם מחדש שואלת את עצמי: מאיפה הפועל הפאסיבי?? היה! יהיה! איך הוא יהיה?? איך קרה שהוא לא היה? מישהו לא עשה אותו, מישהו לא התניע אותו. מה זה היה?? הלכתי, נפל עלי סקס??? מה, צריך לעשות אותו!!״
״אני אפילו לא יודעת איך זה.. כי כאילו אם אני אגיד ואבקש ממי תעשה לי ככה וככה אז זה יכול להיות אבל זה יהיה חמישים אחוז בעצם״.
הגבתי: ״מה שתיארת עכשיו זו דרך *אחת* להניע סקס, ולא בהכרח הטובה״.
המטפלת הסכימה: ״את מכירה עוד דרך? באתי להגיד.. למה זו הדרך הזו? את כל פעם חוזרת לדרך הזו. מה עם דרכים אחרות? יש לך מטרה. המטרה היא להכניס ליבידו, מיניות, שיח כלשהו לתוך המרחב הזוגי שלכם, ויש לך דרך אחת לעשות את זה- את זורקת משהו ומחכה שדן יתפוס וימשוך את כל הדבר הזה. ואני אומרת את. להניע את זה, לעשות את זה. גם אם הוא לא עונה באותו רגע…
זה כאילו אנחנו מדברים על מישהי שלא יודעת להנהיג את המיניות שלה. המיניות שלך היתה מאוד פעילה וצבעונית אבל היא היתה מונהגת *לא* על ידך. יש כאן מישהי שרוצה מיניות ולא מצליחה להפעיל את זה. אני לא אומרת שאת לבד שם, מאוד יכול להיות שדן תורם את שלו, בוודאות. אבל אני אומרת שאת החלק שלך את לא עושה.
החרדה שלך מהדחייה משתקת אותך, אבל יש כאן אדם שגם אומר לך את זה פעם אחר פעם, וגם כותב את זה בכל מיני וריאציות, וגם מבקש שלא תשכחי את זה. נכון שיש לי כל מיני עניינים שלי, אני פגוע, אני כועס, אבל אני מאוד מעוניין בקרבתך, אני מאוד חושק בך, אני מאוד נמשך אליך, עם איפור או בלי איפור, אני מאוד רוצה… זה קול שאם תשמיעי אותו לעצמך הוא יכול לעשות קונטרה לקול של הפחד מדחייה.
אנחנו יוצאים עכשיו לשבועיים (בשבוע הבא לא תהיה פגישה כי המטפלת יוצאת לחופשה משפחתית) עם זה שאת מובילה למה שאת רוצה שהזוגיות שלכם תהיה. בין אם זה ישיבה בסלון, יציאה החוצה, מרחב מיני, כל פרקטיקה מינית שהיא לא רק בוא תעשה לי אלא אני רוצה לעשות לך, או אני רוצה לעשות לנו״.
