מתחת לפרווה

דווקא כשכתבתי שכנראה שהסימולציה ממשיכה היא הפסיקה, ואתמול בצהריים חזרתי לשגרת הלבד. האקסית אמרה שהיא מעדיפה להתגעגע אלי, ויעל מהמכולת אמרה על זה שטוב מאוד ושהיא צריכה לשחק בי. "אנחנו כבר מכירות אותך דן". אז אחרי שסיימתי לעבוד באחת בלילה שירבטתי את השורות הבאות והלכתי לישון :

לפעמים אני שוכח, מדובר במלחמה
ומתפתה לחשוב שאת באמת תמימה
לפעמים אני מוצא טיפות של רוק על הפרצוף
וחושב בהתחלה שזה בעצם טל, או צוף

אבל שניים יכולים לרקוד את הריקוד
ושניים יכולים לשחק את המשחק

ואז מצאתי את עצמי משוטט ברחובות תל אביב, מחפש את הבית של יוספוס שזכרתי מחלום אחר שנמצא ברחוב סוקולוב, איפה שחילקתי עיתונים בגיל 23. בדרך ראיתי את החבר'ה שלי מביה"ס שהיו קרירים ולעגניים, ואת האקסית הולכת עם איזה חתיך מהקהילה לבית קפה, לבושה במעיל הפרווה שקניתי לה שחזר מניקוי יבש וממש זהר והבריק. בינתיים ירד הלילה, ולא מצאתי את הרחוב. הגעתי לאיזור חשוך מפחיד ושומם. בצד אחד ראיתי את הארובות של חדרה, ובצד השני את הקצה של מגדלי עזריאלי.

איכשהו ניווטתי חזרה לכיוון הבית, אך הוא כבר לא היה ביתי, וכבר עלה הבוקר. האקסית גרה בו, עם שותפות ואולי גם אחותי, והבית שופץ ועוצב בצורה צפונית, ונראה חדש ומטופח. לא יכולתי להיכנס אליו, ובחוץ התגודדו הרבה אנשים, כמו במסיבה. איכשהו נכנסתי פנימה, האקסית בדיוק יצאה מהמקלחת עירומה ונחרדה לראות אותי. היא צרחה אלי שאצא ושלא אבהיל אותה ככה יותר. בינתיים גם השותפות שלה התחילו לצעוק עלי, ואחת מהן באה וירקה לי בפרצוף. עשיתי לה תנועת הפחדה כזו, כאילו אני בא להחזיר לה, אבל חבר שלה תפס אותי והם אמרו שעכשיו הם הולכים למשטרה להתלונן.

נשארתי לבדי בבית שהיה זר לי, נכנסתי לחדר השינה החשוך, ושם היו סבא וסבתא שלי ז"ל, שוכבים על המיטה. סבא ביקש ממני שאעסה לו פצע בצד הבטן. "יותר חזק" הוא אמר, "תפתח אותו". ניסיתי להשכיב אותו לישון, גמעתי את תווי פניו בעיניי, ושאלתי אותו אם הוא מפחד שאם הוא ירדם הוא ימות. אחר כך הגיע גם קופיקו, ועוד אנשים, והיו הרבה צעקות וניסיתי להשקיט את כולם כי מאוחר בלילה, ושמעתי כבר את השכנים צועקים במורת רוח. קופיקו שאל את אמא שלי למה יש סורגים והיא ענתה לו שזה כי לאבא יש דברים פרובוקטיביים. ידעתי שלא נשאר לי הרבה זמן לישון, ושכבר עוד מעט עולה הבוקר. ואז שוב היה צהריים, והכל היה בבלאגן, וקופיקו ניסה לפרק את הבורג שמחזיק את מתקן הדיסקים מתוך סקרנות שובבה ועצרתי בעדו ברגע האחרון, כשאז נשמע צלצול בדלת, וידעתי שזו המשטרה, וניסיתי לסדר קצת את הבלאגן על השולחן ובינתיים שמעתי אותם נכנסים, והתעוררתי בחושך, ממש מפוחד, ולקח לי כמה שניות להבין איפה אני. תחושת הבהלה לא עזבה.

כתבתי את עיקרי החלום בטיוטה בשביל לא לשכוח, והמשך השינה כבר היה יותר רגוע. ההתעוררות אחר כך לבשה את צבעי החלום, כאשר התעוררתי מפון נוזף של בעלת הבית על הצ'ק שחזר על טכני, והייתי צריך ללכת לבזק כדי להחזיר את הקו שנותק כי הם לא שלחו לי חשבון. (זו היתה ויה דולורוזה שאני אחסוך מהקוראים, ובסוף סידרתי הכל) . עכשיו מתחיל יום העבודה. מזל שיש לי את הכדורים הדימיוניים, ואולי הסיוט זה חלק מתופעות הלוואי.