מתחת לפרווה

הכדורים הדמיוניים שלי מסתמנים כשוס לא נורמאלי, ואני אפילו שוקל לשווק אותם ב120 ש"ח ליחידה (; "הגלולה הפונצ'בננה המקורית!" ...

(למען הסר ספק בליבם של קוראים מאותגרים ורשויות חוק למיניהן, מדובר בכדורים וירטואלים לחלוטין, מה שמישי הגדירה באחת התגובות 'דמיון מודרך', ולא בכדורים ממשיים משום סוג. אני מניח שהאפקט מגיע מההחלטה, מהבעת הרצון להרגיש יותר טוב.)

גם הבוקר לקחתי אחד, עם כל הטקס, אפילו שהרגשתי קצת שאין לי כוח לזה והטעם הגעיל אותי. וזה עובד, בחיי שזה עובד. בלילה אמרו לי שטוב לראות אותי מחייך שוב, ולאורך כל היום הייתי חיובי, הספקתי את העבודה וביליתי טוב עם קופיקו, אפילו שהיתה לי נסיעה הזוייה במיוחד. הכרוז ברכבת הטעה אותי עקב פשלה שלהם, מה שגרר המתנה של חצי שעה לרכבת הבאה, ובמקום לקלל את יומי ולרצות להידרס על ידי רכבת צעדתי בגאון לסדרן שהפנה אותי בגסות מנומסת למנהל התחנה, שפיצה אותי בחותמת על הכרטיס שתזכה אותי בנסיעה חזרה חינם.

עם קופיקו טיילתי בשדות עם אופני הראלי שלו (אמרתי לו שלו יש אופני "ראלי" ולי יש אופני "טוב לי" ועשיתי כאילו אני מדווש) ונהננו משעון הקיץ הטרי, ומצבעי השקיעה, האדמה, והפרחים.

בדרך חזרה הסדרן בתחנת חדרה טען שאני לא יכול להשתמש בזיכוי ככה, אלא רק דרך הקופה, שהייתה כמובן סגורה, ודרש ממני באדיבות אופיינית להמתין בצד. הרכבת עמדה להגיע, אמרתי לו מה אני חושב עליו וקפצתי מעל המעקה, וגם בתחנה בתל אביב. שיזדיינו. עדיין יש לי את הזיכוי (:

ובלילה קפצתי ללימיט, והאקסית לא יכלה להתאפק ובאה גם היא, למרות שהצעתי בבוקר שניקח אוויר אחרי הימים האחרונים, בהם היינו בסימולציה. חזרנו הביתה יחדיו, וכנראה שהסימולציה ממשיכה.