מתחת לפרווה

נראה לי שהמטפלת מתוסכלת מאיתנו.

״אני חושבת שאתם קצת משתפים פעולה עם ההיעדר אינטימיות הזו שלכם. יש מה לעשות עם זה אם נורא רוצים, עובדה שאתם מפנים את כל העומס הזה שלכם ושעתיים נסיעה כל כיוון אתם פה בארבע קבוע כל שבוע ויודעים להתפנות לזה. אני באמת חושבת שהנפש הזוחלית שלכם מנהלת אתכם. ואני רוצה, ו(פנתה אליי) תיכף אני אדבר על הנפש הזוחלית שלך, אני רוצה, אני רוצה שניה שתבינו שהמופע החיצוני הוא שונה (פנתה לתהום) אצלך לפחות מהמופע הפנימי שלך. וכאילו את לא עושה גשר, את מחכה שיקרה משהו. יש משהו לא קוהרנטי, ללא הגיון פנימי, ללא התאמה פנימית, בין החרמנות שלך, המחשבה על זה, החרדה מזה שזה לא נמצא, לבין ההתנהגות החיצונית.

רוב רובם של הזוגות ירגישו את זה, שאם היה שבוע עמוס ולא נפגשים, ויש כל מיני סטרס בעבודה, ולחץ, ולא מרגישים טוב, אז באמת יש איזשהו ריחוק וכבר נורא מחכים להיפגש. אבל זוגות שאין להם קושי באינטימיות, שמופנם להם רצף אינטימי זוגי, הם לא יבהלו מזה כל כך, לא יהיה כזה הדף אחורה. אצלכם מספיק שיש קצר באינטימיות, זה מעיף אתכם אחורה כמו תותחים כבדים אלפי קילומטרים. אני אומרת- שלושים שנה אחורה. זה לוקח אתכם אחורה אחורה אחורה ביכולת שלכם לסמוך, להעז, להיות במקומות מסוכנים נפשית/רגשית. להיות כמה, נורא מעוניין, נורא רוצה- ואין שם מישהו באותו מצב כלפיי חזרה זה מעיף אותנו אחורה עם חרדה נורא גדולה.  

וזה מה שקורה לכם, לדעתי כי אין לכם רצף אינטימי. אני מנסה אתכם פה ביחד לבנות שיהיה רצף אינטימי מופנם, ועל מנת שהוא יהפוך להיות מופנם אנחנו צריכים מאחזים חיצוניים. אני מתעקשת אתכם שיהיו לכם מאחזים חיצוניים במהלך השבוע שלכם ואני עכשיו לא אוותר לכם ואנחנו נדון בכל מה שקשור לזה, אבל אני רגע רוצה שתביני שיש לך יכולת לעשות בתוכך עבודה לבנות גשר בין החרמנות הפנימית, המחשבות, הציפיות למין, האיפור, תכנון הזמן- לבין משהו שהוא מופע חיצוני כלפי דן. מה את עושה עם זה? ניגשת אליו, מתיישבת עליו… לא יודעת, יש לי הרגשה שאם היית באה ומתיישבת עליו או לידו, משהו כזה שהוא עובדת חיים כרגע, לא יודעת, אולי העצב שלו היה מתמוגג לאט לאט. גם אם בסופו של דבר נגיד שלא היה סשן מיני, ההרגשה של שתיכן היתה הרבה יותר קרובה מבפנים.״

תהום אמרה: ״כן, גם לפני יומיים שדיברנו כזה בערב וזה, הייתה תחושה נעימה וטובה וזוגית ולא היה סקס מצד שני״.

הוספתי: ״גם בשישי כשישבנו כמה שעות היתה אווירה זוגית, שמענו מוזיקה, דיברנו…״. 

המטפלת בהתה בי במבט מוזר ושתקה במשך 7 שניות עד שפלטתי: ״מה״. 

״אתה יודע, קוראים לזה בידוד. בידוד רגשי. אתה מדבר מתוך מקום מאוד רציונלי וענייני״. 

״אני בהחלט מרגיש בודד ומבודד״.

״זה מנגנון הגנה מאוד ידוע. אין כל כך מה לענות… מה, לא דיברנו? לא ישבנו? מה, לא היה נחמד? כן, ישבנו, דיברנו, היה נחמד. כן, זה היה הרבה שעות. אין כל כך מה לענות על דבר כזה, אבל נשאר ריק וכמה, משהו שלא מתמלא גם אצלך וגם אצלה. בוא שניה ננסה להבין איזה רגש אתה מבודד מעצמך או מתהום לפגוש. אני חושבת שיש משהו בכל השעות האלה שאתה יושב בסלון ואפילו אתם מדברים, ואפילו אתה נותן לתהום את האוזן הקשבת שלך על הקושי שלה סביב זה שהיא לא מחלימה, או שלא קורה משהו משמעותי יותר בתהליך… אתה עושה את כל הדברים הנכונים, אין איך לבוא אליך בטענות. אבל אני חושבת שזה מה שכל כך קשה בך. אתה מחליק, אי אפשר לתפוס אותך״.

סיפרתי שבאמת עלה לי דימוי הבוקר של סבון שמחליק מהידיים וככל שמנסים לתפוס אותו יותר חזק הוא יותר בורח.

״מה שאני חושבת שמאפיין אותך זה שיש לך שק עם רגשות נורא קשים, טעונים וכבדים. ואולי כמו שתהום מפחדת מההרסנות של הסדיסטיות שלה או מהדברים שעלולים לצאת אם היא לא תשים שם איזה סלע מאוד כבד מול הפתח, אז גם אתה עושה משהו שהשק הזה לא יגלוש, ובידוד הוא מנגנון נהדר בשביל להמשיך להיות רציונלי, נחמד וענייני.״

סיפרתי: ״דיברתי על זה השבוע עם השיננית, שכל הבגרות הזו מרחיקה אותי מהאש. אני יותר בוגר ופחות הרסני ואימפולסיבי מבעבר, משתדל לעשות את הדבר הנכון ולהגיב בצורה מתונה ופרודוקטיבית (׳מווסתת, אנילטית׳ השלימה המטפלת), לא רק אנליטית, גם רגשית… באמת להרגיש את זה. אבל המחיר של זה הוא באמת איזשהו קור כזה, ואמרת בידוד, אז כן, אני באמת מרגיש מאוד בודד. וגם ביקורתיות כזו שאוכלת אותי, אבל למתן אותה זה עוד יותר לכיוון המבודד. על המרחב הזה אני שוחה כל היום, מדבר עם עצמי.״

״מה שאני מציעה במצבים כאלו זה להתחיל לפתוח את השק, לתת לרגשות הקשים לצאת, יחד עם לבנות בו זמנית רצפים אינטימיים. אני חושבת שכשתהום מלאה באיזושהי כוונה, היא קוראת לזה חרמנות, אני אומרת כמיהה לקירבה איתך. כשהיא באה עם לב כזה כמה והיא פוגשת אותך עם הבידוד שלך, אני מבינה למה שם היא הופכת להיות הילדה הדחויה, כי את פוגשת קצת שחזורים מהמוח הזוחלי שלך. כשאת היית כמהה לקירבה, לאהבה, לרוך ואינטימיות, לא תמיד פגשת שם מישהו שגם היה. פגשת דמויות יותר פונקציונליות, דמויות שבמקרה הטוב עשו מה שהיה צריך לעשות. הביאו, עשו. המון פעמים היו גם אולי מעליבות, מאכזבות. 

לבוא עם נפש כמהה כשדן מולך עם הבידוד שלו, שאת לא גרמת לו, הוא מגיע עם המנגנון הזה כי הוא שומר היטב על הדימוי שלו בעיניי עצמו ובעיניי החברה כי הוא לא מפרק את העולם, הוא שומר על עצמו מווסת והגיוני ונחמד ומקשיב.. אבל אז כשאת פוגשת אחד כזה הנפש שלך אומרת ׳תיזהרי, את מכירה את זה׳. ואז את לא יכולה לבוא ולעשות את מה שאני מבקשת ממך. אני מבקשת ממך לעשות משהו בניגוד למוח הזוחלי שלך.

מה שאנחנו צריכים לבקש ממך, דן, זה שאתה תסכים במרחב הזוגי שלכם לפחות את השק. להסתכל בו פנימה, להוציא החוצה לאט לאט… ואז כשנוציא את זה ונסתכל על זה יחד עם בניה במציאות של דברים, אני מתעקשת אתכם שאנחנו בכל זאת נבנה לכם לוח שבועי כזה שיאפשר לכם מפגשים לאינטימיות כלשהי, מינית או גופנית לא מינית... אני מאמינה שלאט לאט הבידוד לא יהיה נחוץ יותר או שהעוצמה שלו תקטן. 

אני רוצה להסביר לכם מה תהיה המסגרת הטיפולית מעכשיו. אני אתעקש אתכם על רצפים אינטימיים. כל אחד בעצמו, לא לזייף, אבל להתעקש למצוא איפה אני יכול לעשות רצף אינטימי. מה זה רצף אינטימי? הוא חייב לכלול שני אלמנטים. זמן שהייה משותף ומגע גופני. תשאלו את עצמכם איפה בא לי כרגע חיבור, חיכוך גופני. להחזיק יד, נשיקות בגוף, בלחי, לשים ראש, ללטף. שאת תשבי בפיסוק על דן עם הפנים אליו. תחשבו שזה כמו תנוחה שתינוק נמצא בה. כל יום שיהיה משהו באמצעות גוף. יכול מאוד להיות שזו שפה שצריך ללמוד, כי שפה מינית אתם יודעים אבל עשיתם קפיצה, דילגתם על שלב. ההורים שלכם דילגו לכם על שלב. שלב האינטימיות הגופנית ללא עוררות מינית.״

הזכרתי שמגיל חמש כבר שיחקתי משחקי מין עם בנות השכונה. 

״מישהו עשה לך את הקישור הזה ופירש את הסקרנות הגופנית של גיל חמש למשהו מיני. אתה תפסת טרמפ על הקישור הזה כי הוא הרגיש קרוב ונעים. זה מה שקורה לילדים שמגלים להם את שפת התשוקה לעומת שפת הרוך. זה מבטל שלב שלם בהתפתחות. אצלכם אין את שפת הרוך הגופנית. אתם לא מצליחים להניע את הסטרטר המיני כי משהו לפני כן חסר. זה כמו תהום, אתם נופלים לתוך משהו ומשם אי אפשר להניע מיניות. אז אני מבקשת שתבנו גשרים מעל התהום הזו, באמצעות רצפים אינטימיים גופניים. זה מצויין שאתם יודעים לדבר רגש אבל אני צריכה שתחברו לזה מגע גופני, גם אם הוא יהיה עילג בהתחלה.״