מתחת לפרווה

בלילה שוב התקשיתי להירדם עקב הכאבים בבטן ובגב. יש לי אותם כבר כמה ימים, בעיקר בלילות. נראה לי שזה וירוס מנוול שהחליט להתקרצץ עלי, ואני מנסה לשדר לו שחבל לו על הזמן איתי, ושיתייאש וילך. בינתיים זה פוגע לי בתפקודית היעילה שרציתי ליישם השבוע, שכן הגוף מרגיש לאה מהתרופות ומהלילות חסרי השינה, והנפש, למרות שרוצה, עוד מתקשה להיחלץ מההריסות שהיא קבורה תחתיהם.

12 שבועות לפרידה. כמעט שלושה חודשים. אתמול נאלצתי לומר דברים קשים לאקסית. דברים שהיה לי קשה להגיד ושהביאו אותי לדמעות, ושאני מתאר לעצמי שהיו קשים לה לשמוע. אבל כנראה שמוטב כך, ויש גבול לכמה אפשר ללעוס את המסטיק הזה. עכשיו צריך מסטיק חדש בטעם מרענן.

בכלל, החיים זה בחירה מתמדת בין סוגים שונים, מרקמים שונים, צבעים שונים וניחוחות שונים של חרא.

שמעתי אתמול משפט משעשע. חברי הטוב ע.ז.ג. הגיע אחרי כמה ימים של טיול רגלי בצפון, ללא רכב, עם תיק ענק על הגב. כל אחד והמזוכיזם שלו... הוא הגיע צרוב שמש ועם מבט סהרורי. חיממתי לו את שוק ההודו שנשארה, הוא טרף אותה אחרי הימים שניזון מקרקרים ומשקדים ירוקים. מרחתי לו אלוורה על הפנים והעורף, ושידלתי אותו להתקלח. מאוחר יותר הוא התחיל להחליף סמסים, ואז אמר באנחה : "לפלרטט עם אשתי זה כמו לרקוד טנגו בשדה מוקשים..." . גדול הע. הזה. יכול היה להגיד סלואו, או למבדה, או אפילו דיסקו... טנגו. טה טה טה טה טההדם!