מתחת לפרווה

K
הוספתי גם בסוף את הברז המטפטף עם הרעש הסטטי (ב8bit) ששמתי בהתחלה. סיפור מסגרת.
ניגנתי גיטרה מנוגנת אחורה כמו בסיקסטיז, גיטרה רועמת מאחורה כמו במאזי סטאר, גיטרה קנופלרית מייבבת באנדרסטייטמנט בוגר בסוף, ושירה כנה ומשוחררת. נשאר רק להקליט מחר את עדי זין גדול בכינור רגיש ואת אדם בן עזרא בבס פרטלס אמפתי, ולמקסס. נראה לי שכשזה יהיה מוכן, אינשאללה מחר בלילה, אפתח דף במייספייס ואשים את זה שם ואפרסם לינק, שתוכלו לשמוע. אני מאוד מרוצה. יצא 5:32, ומרתק ומקורי ועדין ומרגש ועוצמתי. זה כבר השיר העשירי לאלבום, ובניגוד למצב הרגיל בו הייתי מקליט סקיצה סמוך לכתיבת השיר, ואז סוחב את הפקת המאסטר שלוש ארבע שנים, הפעם פשוט כתבתי, הלחנתי, עשיתי, כמו שאני עושה ללקוחות שלי. זו העבודה שלי, דמיט !

שעה של שעמום קיומי הספיקה לי אמש בלימיט וחזרתי הביתה. צפייה בבעיות מהלכות מצודדות ככל שיהיו רק ביאסה אותי, כמו לחישות רכילות על מקום מגוריה החדש של האקסית. הוספתי לפרופ משפט חדש-ישן : "לא רוצה לשלוט ולא להישלט, שכל אחד ישלוט בעצמו וזהו". וגם (ב'השקפות על עולם השליטה') : "על מי אנחנו עובדים..." .

אמא שלי התקשרה כמה פעמים ולא עניתי, וההודעות שהשאירה הלכו והחמירו מבחינת הטון ועוצמת הניתוחים ההיסטורים וכינויי הגנאי לאבא שלי, והמשכתי את הקו של השבועות האחרונים ומחקתי את ההודעות בלי לשמוע, כמו שמחקתי את המיילים בלי לקרוא, וכמו שהיה לי שכל לדחות את נסיונות ההתקרבות המאולצים שלה אחרי חודשים של נתק ואת ההזמנה לבלות איתה ועם אחותי את ליל הסדר. באמת ובתמים שאני מעדיף לעשות על האש לבד במרפסת.

האו"ם שוקל לשלוח כוח משימה לקן הציפורים ולהכריז על המקום כאזור אסון. כל הכלים בבית נמצאים בכיור ובסביבתו (ובפינות הנשנוש ברחבי הבית), הכביסה שהורדתי ביום ראשון (לפחות חציה של האקסית, פרי הסימולציות למיניהן) עדיין שוכבת על הספה בחוסר סדר, והלכלוך על הרצפה מאזן את שכבת האבק על כל המשטחים האחרים. קראתי בפרופ של האקסית שהיא מחפשת עבד נקיון ועברה לי מחשבה לפתוח ניק כפול ולהציע את עצמי, (איל27 או משו (: ) אבל א. היא לא מחוברת מאתמול, ב. זה יתחרבן ברגע שהיא תבקש פון, ג. את הבית שלי אני לא מצליח למצוא את האנרגיה והזמן לנקות, וד. ביום א' היא אמרה שבו נחזור וניקח את זה כפרוייקט ונעבוד על הקשר והשבתי שאני לא שם ושאני אוהב אותה פחות ושאני לא מסוגל להאמין בה ולה יותר ושתמשיך הלאה, וכולם אומרים לי שאני צריך לגבות את זה במעשים ולהיות גבר ולהיות חזק ולשחרר אותה. היא התקשרה אתמול בצהריים אחרי חמישה ימים של נתק מוחלט, וביקשה שאוריד לה את האופניים שקניתי לה ליום ההולדת האחרון שלה ושהשאירה כאן בסוף הסימולציה. הורדתי לה אותם, נשקתי חפוזות ללחייה, אמרתי ביי ועליתי הביתה. נראה לי שגם היא מיהרה לעלות על האופניים ולנסוע, אבל לא יודע אם זה היה לפני או אחרי שהיא הבחינה שאני קצר.

השיר יצא טוב מאוד. אני מאזין לו עכשיו על הPC בסלון בעודי כותב ונהנה.

בעייה מהלכת מס' 1 שולחת לי מלא הודעות כל יום, חלקן מקסימות עם תמונות של פרחים, חלקן מעצבנות, וחלקן חרמניות. לא יודע, היא מקסימה וכוסית והכל אבל אני פשוט לא חולק את ההתלהבות. בעייה מהלכת מס' 2 חיה בעולם אחר לגמרי משלי ואני תוהה אם מפגש בינינו יהיה 'מפגשים מהסוג השלישי' או 'מלחמת העולמות', ואני לא יכול ולא רוצה להיות המנייאק שבעייה מהלכת מס' 3 רוצה שאהייה. כל היתר שאני רואה ולא שומע "לאאאא" בראש הן בעיות של מישו אחר, או בעיות מורכבות מדי לפתרון, כמו הבעיה המהלכת הגרועה מכולן, שהיא אני.