(הפגישה התקיימה שלשום אחה״צ).
קנינו למטפלת לכבוד השנה החדשה מארז קנקן ברזל יפני אדום ו3 דוגמיות תה פרימיום (כמו שאנחנו שותות בבית) ונראה היה שהמחווה הפתיעה וריגשה אותה. היא שאלה למה חשבנו על זה והשבתי שהיא חלק משמעותי מהחיים שלנו ומהפן האופטימי שלהם ושזה הרגיש נכון.
סיפרתי על שלושת תרגילי המיקוד החושי שעשינו מאז הפגישה הקודמת: ״הפעמיים שאני הייתי הנותן עברו, אני חושב, בשלום. הפעם הראשונה היתה עוד די בסמוך לפגישה ועוד היו לי אמוציות ומשקעים של כעס. חששתי איך זה יהיה לבצע את התרגיל כשאני עוד טעון אבל זה הרגיש לי בסדר, העברתי את זה לספה בסלון, השתמשתי במגבת רטובה שחיממתי במיקרו והרגשתי שהאהבה שאני נותן היא אמיתית ולא שאני עושה שקר או מאלץ את עצמי. הפעם השניה היתה שלשום וזה היה עיסוי במיטה עם חמאת גוף.
הפעם שתהום היתה הנותנת זרמה פחות חלק. היא לא העבירה את הטלפון ממנו ניגנה את המוזיקה למצב טיסה, אז היו התראות תוך כדי שהקפיצו את שתינו. המוזיקה שהיא בחרה היתה פרוג רוק דרמטי וקברטי שהיה די מלחיץ וגם נמשך יותר מ10 דק׳, ובעיקר, לצורך המגע היא השתמשה באיזה דוקרן, משהו שהוא כמו מברשת צבע אבל עם שיני ברזל במקום שיערות. (תהום צחקקה). כשדיברנו על זה אחר כך תהום אמרה שנראה לי שהיא בכלל לא יודעת לעשות לי נעים״.
תהום תיארה את הצד שלה: ״אני מרגישה שאני לא ממש מדוייקת במגע שלי לדן. אני לא יודעת למה אני מפספסת את זה. אני כן משקיעה וחושבת על רעיונות, אולי אני מנסה לעשות את זה יותר אקסטרימי ממה שנדרש. יותר מתעסקת בהפקה של זה מאשר בחלקים הרכים. חשבתי שהדוקרן יהיה לו נעים כי אני הרבה פעמים רואה אותו מתגרד בגב על הפינה של הקיר כמו באלו בספר הג׳ונגל״.
המטפלת שיקפה: ״אני שומעת את מה שאת מתכוונת ואיך זה יוצא לך וזה פער מטורף. הכוונה שלך זה להשקיע, להתאמץ, שיהיה מיוחד… אני שומעת ומתכווץ לי הלב לשמוע את הפער העצום בין איך זה מתקבל בסוף לבין כמה את משקיעה. אני תוהה אם את מכירה רוך ביחסים אינטימים. התרגיל הזה מבקש איזשהו חלק של מגע אינטימי לא מיני, אבל היצוגים היחידים שיש לך הם מעולם החרמנות. אז את מביאה את הצעצועים שלכם מהמגירה שהמטרה שלהם היא הגברת המקום התשוקתי.
יש שני דברים שעושים במצבים כאלו. מחפשים ייצוגים בחוץ, למשל סרטים, תמונות, שרואים את זה וזה הופך להיות מוחשי בעיניים. או מישהו קרוב שילמד אותך, כמו דן, אם לדן יש את זה והוא לא רק מכיר את הצורך. אתה יודע לדייק?״
״כן. בלתת בטוח, וגם בלקבל. זה לא הכי נוח לי, גם לקבל מחמאות. אני יכול להתמסר לזה אבל אני צריך אמון בצד הנותן, שזה באמת יהיה נעים, מותאם ונכון. שבטוח לי להרפות שם. אם זה לא מדוייק אז אני נהיה דרוך והמטרה מתפספסת״.
״אבל נגיד עם תהום, אני שואלת, זה יהיה לך לא מדוייק בהתחלה כי תהום לא יודעת. לך זה לוחץ בדיוק על הפצע שלך של חוסר דיוק…״
״כן אבל אם זה מוגדר בזמן ואני יודע שעכשיו אנחנו מתרגלות אז זה יהיה בסדר. כמו כשלימדתי אותה לשלוט לפני 17 שנה… זה גם היה מצד אחד להתמסר ומצד שני להדריך תוך כדי…״
המטפלת נראתה עצובה ואמרה: ״אני עוד תקועה במשפט הקודם. ׳לימדתי אותה לשלוט׳.. וואוו. זה בערך לימדתי אותה איך להיות ההורה שלי. גם להיות הילד של וגם ללמד אותה להיות הורה. שני תפקידים הפוכים לגמרי, שאותה נפש אמורה לעשות. קשר של שולט-נשלט הוא קשר של מישהו שרוצה להתמסר ולדעת שהוא בידיים מאוד בטוחות. לא יפגעו בו, לא יזיקו לו, ישמרו עליו, יעשו לו אפטר קייר. ואם אני זה שצריך ללמד אותך לשלוט עליי אני נמצא בו זמנית בשני כובעים. הנפש שלך צריכה לקפוץ בין שני מצבים, וברור שהיא לא יכולה להתמסר כי היא גם אמורה באותו רגע להחזיק שהיא לא תפגע בך. על זה דיברנו בשבוע שעבר, שמה שמרתיח את דן זה מתי שהוא עדיין צריך להיות בשני התפקידים. את מבינה מה אני אומרת?״
״כן אבל צריכה להיות איזושהי החלטה מסויימת. אני צריכה לדעת שאני עכשיו מקבלת את השליטה ואני אחראית. שאני אומרת עכשיו אתה שלי, אני שולטת, אני מטפלת בסיטואציה״.
״אני לא מבין, לא כל הסשנים שלנו כאלה?״
״אין את ההגדרה״.
״אין הגדרה ברורה ביניכם. היא עדיין מסתכלת על הבעות הפנים שלך ורואה שאתה לא שבע רצון ממשהו, ובתור מי שלא סגורה על התפקיד שלה כי זה לא מוגדר ביניכם בצורה מדוייקת… אני מאוד מבינה מה את אומרת. אתה יודע למה זה כל כך לא ברור לך? כי כל החיים שלך היית בשני התפקידים. לעולם לא היה מישהו שיכולת לשים ראש ולדעת שיהיה בסדר.
מצב נפשי של נשלט ושולט, שאני נהנה מיחסיי שליטה, הוא מצב נפשי מאוד מדוייק. המילה ׳מוגדר׳ שלך היא נורא ברורה לי. אני קצת תוהה אם ביניכם זה ברור. אני חושבת עליך, אני לא יכולה לדמיין לי אותך נשלט״.
הגבתי מידית ב: ״אאאעע!״ (בטון של ׳הגזמת׳!) תהום הצדיקה את המטפלת: ״זה קשה…״ והמטפלת המשיכה:
״אני יודעת מה אני אומרת. אני לא יכולה לדמיין לי אותך נשלט נפשית. זה לא שאתה עושה התנהגויות של… אני חושבת שאתה נורא רוצה להיות במקום שאתה יכול להניח, להתמסר במלא, אבל להיות בטוח שלא יקרה כלום. בוא, בינתיים אין לנו שום דוגמה מהחוויות הראשוניות שלך שאתה יודע שלא יקרה לך כלום״.
״גם לא רק הראשוניות, אבל יחסית לכל זה אני חושב שאני די מאפשר לעצמי להתמסר ולהיות שם. אני לא שולט מלמטה או מנסה להשפיע… אני לא יוזם את מהלך הסשן או עושה מניפולציות, אני מאפשר לה להוביל ולהרגיש טוב עם זה, נמנע מביקורת, מוכן לקבל ולספוג, לסלוח אם דברים לא מסתדרים, להיות סבלני…...״ המטפלת שתקה ונדה בראשה באיטיות, אז שאלתי: ״לא טוב?״ ותהום צחקה.
״לא עניין של לא טוב, אני מקשיבה לך ואני אומרת כל מה שאמרת כרגע מצריך כזאת אמונה בדיוק, בשמירה, בהגנה, באפטר קייר. ואין לך את כל זה בפנים. אם זה לא ברפטואר של תהום לעשות אפטר קייר איך אתה יכול להתמסר?? זה פחד אלוהים!! איך אפשר להתמסר למישהי, לתת לה להכאיב אם אתה יודע שהיא לא תדאג לך אחר כך? אני חושבת על איזה מין נשלט אתה, אתה נשלט שצריך להיות בשליטה. אתה נשלט שצריך להיות מיינדד. זה כמו אלטר אגו שיוצא החוצה ומוודא שהכל בסדר, שהדברים פה לא יצאו משליטה״.
תהום דיברה על מצבים בהם אני מציב את הגבול מאוחר מדי אחרי שכבר מתרחשת פגיעה ואז אני כבר זועם עליה.
המטפלת אמרה: ״יש בך חלק שיודע מה הוא אומר. אין לך מילים קונקרטיות לבטא את זה. זה הדבר שאת מתה מפחד מפניו. ואת אומרת שהגבול הזה צריך להיות מושם לא על ידי. מישהו שם מחוצה לי… אני לא שומעת אותך אומרת ׳אני לא מזהה מתי הגבול׳. מה הקושי שלך עם דן כנשלט?״
״כאילו יש את הקטעים האלה באמת שהוא אומר לי ׳אני מוכן להתמסר, אני מוכן לעשות הכל׳, ואני מאמינה לו, אבל כשהיו דברים קיצוניים אז הוא התפוצץ. זה אולי ישמע מפגר מה שאגיד עכשיו, אבל לי היתה פנטזיה בראש של סקס לא מוגן. מצאתי מישהו שיזרום איתי על זה.. אף פעם לא היה דיבור בינינו על זה שחייב שסקס עם אחרים יהיה מוגן. נכון שזה מובן מאליו וזה, אבל זה לא משהו שדובר עליו קודם ביני לבין דן. היום ברור לי שאם יהיה סקס עם אחרים זה יהיה חייב להיות מוגן, אבל הצורה שלמדתי את זה בה הייתה מאוד כואבת״.
המטפלת נאנחה וסיכמה: ״יש סוגיה מאוד מהותית שעולה כאן היום ואני חושבת שהיא קצת לב לבו של הסיפור, שהדברים לא ברורים. ממך עולה חוסר דיוק, מתהום עולה חוסר בהירות. את אומרת שמצד אחד אני אמורה לנהל אבל אני גם מנוהלת. כי אם אתה נותן לי לנהל את זה אז תקבל גם מין לא מוגן אבל אם זה כל כך לא מקובל עליך וזה גבול שלא עוברים, אז בוא נגדיר את הגבול הזה בצורה ברורה. בסוגריים אני רק אגיד-למה יש לך פנטזיה לסכן את עצמך? אלוהים יודע…״ .
״גם אז כשהיא לקחה מלא סמים עם האקס ההוא והם הביאו מישהו שלישי ומישהו רביעי… זה גם היה מאותו… היה לתהום הרבה שנים יצר הרסני״.
״מה שאני מבינה מדן במשפטים האלה זה שהוא לא יכל לא להיות המנהל והשולט כי את היית מתרסקת אי שם. הוא היה חייב לשלוט. כשיש היפוך בתפקידים זה הדבר שהכי משבש את הנפש. אפרופו ודאות ובהירות, יותר קל כשאני יודעת שאבא שלי אלכוהוליסט, ובשניה שהוא נכנס הביתה הוא נותן לי שתי כאפות וככה היום שלי מתנהל, לעומת שאני לא יודעת, ויום אחד הוא יחבק אותי ויתן לי נשיקה ויום אחר יתן לי כאפות. הנפש סובלת פי מאה יותר בגלל רמת החרדה. יש משהו בבהירות ובגבולות שחייב להיות עקבי ורציף. בהיר, ברור, חד משמעי, לא משתמע לשתי פנים. אני חושבת שגדלתם בערבוב גבולות כי היתם צריכים לבצע תפקידים הוריים של לשמור, להגן, לווסת, להכיל, ומצד שני חטפתם בצורה מאוד כואבת בשניה שעשיתם משהו לא בסדר.
לא מקובל עלי המשפט ׳אפטרקייר זה לא ברפטואר של תהום׳. אין בדסם בלי אפטרקייר. לא יכול להיות, אין דבר כזה, אנחנו לא מפקירים. רוצים שתהיה הכאבה ושליטה? אתם חייבים להסכים על אפטר קייר ומילת בטחון. תגדירו את זה לפני. אני רוצה שתחשבו קצת מה בא לכם להגיד אחד לשני בנושא גבולות״.
