מתחת לפרווה

תהום: ״אני מתוסכלת מינית. קשה לי נורא. אני מנסה להניע את הדברים ביני לבין דן. לא מצליחה מאוד לקדם דברים כמו שהייתי רוצה. אפילו יותר מזה, לא מצליחה לעשות סקס כמו שהייתי רוצה, כמו שהגוף שלי רוצה. זו השורה התחתונה של כל הדברים. אני יודעת שיש המון המון קשיים ביני לבין דן, כאילו, ממש, הרבה מאוד, ואני מאוד מאוד מבינה אותו שקשה לו לסמוך עליי וקשה לו להאמין בי. הוא למוד אכזבות. אם הייתי במקומו אולי הייתי הרבה קודם כבר מוותרת. 

אני כן אגיד שהצלחנו השבוע משהו שהיה כיף מאוד וזה לנקות את הבית. קבענו שאנחנו בשבוע האחרון של החודש מנהלים רשימה של מה עושים ובאמת ניהלנו את הרשימה ולכל אחד היה את המטלות שלו. היה לי כיף שהבית היה נקי ושהצלחנו לעשות את זה ושזה קרה, אז כנראה שכזוג אנחנו לא כל כך גרועים אבל אני מאוד מתוסכלת מינית, ממש, זה חסר לי וזה חסר לי מאוד כי אני לא מצליחה לקבל את הפלירטוטים והחיזורים מדן ואני לא מצליחה לקבל את הפלירטוטים והחיזורים מבחוץ גם. איך אני ארגיש שאני נראית טוב אם אף אחד לא אומר לי את זה? כאילו, משהו שישמח אותי. 

זה גם עצוב לי כי אני רואה את דן ממש מתוסכל נורא וכבוי נורא ואני נורא מאוכזבת מעצמי כי אני מרגישה שאני גרמתי לזה. זה מכלול של כמה דברים, בעיקר גם הפעם האחרונה שהיה בינינו את הסשן הגדול לפני שבועיים שבסוף שמטתי את הדברים… הקשר שלנו עוד לא התאושש מאז, אני לא יודעת כמה הוא יתאושש מכל הדברים שהוא חווה בזמן האחרון״.

מטפלת: ״היית יכולה לשים את האצבע על מה את חושבת שהקושי בך שמביא לכל הקונפליקט הגדול הזה?״

תהום: ״מאוד קל לי לשמוט את כל האחריות, כאילו גמרתי, הכל טוב ויפה, עד הפעם הבאה שאף אחד לא יודע מתי זה יקרה. חשבתי בעקבות הטיפול האחרון על הרשימה שדן הכין (ה״תפריט״ שהכנתי די בתחילת הטיפול), יש סעיף שלא כתוב שם שהוא לדעתי הרבה יותר קריטי מכל הסעיפים שכתובים שם, שזה האקט של הסקס עצמו, החדירה עצמה, היכולת שאחרי כל מה שקרה שדן יכול לזיין אותי ולהעריץ אותי ולהרעיף עליי את כל האהבה ולהיות מאוד מאוהב ומרוגש ממני, וזה סעיף שהוא מאוד מאוד חשוב. אם אני מסתכלת בראייה צרה אז אני יכולה להסתכל על רשימת הסעיפים, לעשות את זה ואת זה ואת זה ודן יהיה מסופק, אבל זה לא נכון. אני חושבת שבטיפול האחרון משהו מאוד התחדד לי שזה חייב להיות״.

מטפלת: ״דן איפה אתה בכל מה שתהום אומרת?״

אני: ״אממ, כמה נקודות. תהום קודם אמרה שקשה לה לעשות סקס, זה לא רק להגיע לסקס, זה גם תוך כדי והיא לא היתה ככה בעבר. באמת קשה לה לגמור, היא לא יודעת בדיוק מה מותר לה לעשות, מה מותר לה לפנטז, להגיד… היא מאוד מהוססת, כבולה ולא משוחררת. ברור שזה גם משפיע עליי. 

לגבי מה שהיא אמרה עכשיו, אני חושב שזו תובנה נחמדה, הסיבה שלא כתבתי את זה בתפריט היא שזה היה די ברור בעיניי, זו הצורה הרגילה והקבועה בה נגמר מפגש מיני בינינו, תהום גומרת ואז היא באה מעליי ואני מאונן בזמן שהיא משפילה אותי או שקודם אני מזיין אותה, ואז…זה התסריט הקבוע. אבל זו תובנה יפה, אולי זה היה צריך להיות כתוב שם, אני לא יודע. זה משהו שקרה אלפי פעמים״.

תהום: ״אני קצת מקשרת את זה לעניין ה׳תחנת בטיחות׳ שדיברנו לפני כמה פגישות. אם אני נכנסת עכשיו לסשן עם דן, הסשן יכלול אנאלי, הצלפות, התעללות בפטמות *ו* את הקטע הזה, ואולי גם בעצמי לשמור אנרגיה גם לזה. יש בזה קטע מאוד מאוד חזק, זה אחרי שכבר התעללתי בדן והכאבתי לו והוא ספג כאב ממני וזה הרגע הזה שאני הכי יפה לו בעיניים והוא מעריץ אותי בכל כולו והוא רק רוצה עוד ממני״. 

מטפלת: ״את בעצם אומרת שנפל לך האסימון, שיש חלק מסויים במרחב המיני שאת שומטת. כשאת חושבת על מין עם דן את לא חושבת על החלק הזה״.

תהום: ״לא בצורה מאוד מובהקת כמו שהתבהר לי עכשיו. כמו העניין הזה שהבנתי על השלישיות, שאני ממש פוצעת אותו כשאני עושה שלישיה שהוא לא פעיל בה גם. אני כיוונתי לסיטואציות שהיו פחות מתאימות עבורנו בעצם, שרק בא מישהו לזיין אותי ולא בא מישהו לעשות איתנו סשן משותף. זה מה שמעניין אותי, הריגוש הזה, המגע של שלושתנו, הוא נוגע בי הוא נוגע בו, זה, הדבר הזה, זה משהו שאני מאוד מאוד מתגעגעת וכמהה לזה. החלום שלי או השאיפה שלי זה להגיע לסיטואציה שאני מנהלת את הדברים האלה ולא מפספסת את זה״.

מטפלת: ״חייבת להגיד שזו היתה ההרגשה שלי, כמו משהו שירד בעריכה. יש משהו מסויים שקיים, שיש בסרט. זה ברור לך שאת רוצה את דן, זה ברור שהעונג של דן חשוב לך, שדן הוא חלק פעיל באינטראקציה המינית שלכם, ואז אנחנו שואלים פה ׳אוקיי ו?׳ ואת לא יודעת מה להגיד. כאילו בעריכה הפנימית שאת עשית לסרט המיני שלכם, כאילו יש חלק מסויים שנופל.״

תהום: ״עדיין מאוד קשה לי להיכנס לאינטראקציה מינית, אני לא… זה לא משהו שקל לי כל כך. הלוואי והיה לי יותר קל״.

מטפלת: ״את יודעת להגיד מה קשה לך? זה חדש, זה משהו של הזמן האחרון, כבר תקופה ארוכה אבל זה שלנו, של הטיפול הזה. פעם לא היה לך קשה להיכנס לאינטראקציה מינית״.

תהום: ״לא יודעת, אני לא מצליחה…״

אני: ״גם פעם היה לה קשה, אבל כשהיא כבר כן היתה נכנסת היה לה יותר קל. זה שהיא כבר רוצה והיא שם ועדיין קשה לה- זה חדש. אנחנו כבר שנים לא עושות… כמו כשבאנו לטיפול אמרנו שאנחנו מרגישות שהאהבה שלנו כמו כדור פורח שלא מצליח להמריא, קשור לקרקע. לכאורה שתינו רוצות את אותם דברים, אנחנו מדברות על זה כל הזמן, ואין איזה קונפליקט, זה לא שאני אומר שאני רוצה יותר סקס ותהום אומרת שהיא לא רוצה יותר סקס. שתינו רוצות יותר סקס עם סטיות ועם האנשים הנוספים אבל אז זה לא קורה״.

מטפלת: ״אז אתה היית מכניס אתכם בעצם? אם תהום אף פעם לא היתה נכנסת אז איך היה קורה סקס?״

אני: ״זה לא שהיא אף פעם לא, גם אז היה לה קשה. הייתי דוחף, וגם לפעמים כמו עכשיו פשוט נחה עליה הרוח, או שהיא אקסטרה חרמנית..״

תהום: ״או שהיו לי פלירטוטים עם אחרים…״

מטפלת: ״אההה אוקיי אז זו האמירה של דן לגבי מה המשמעות של האנשים האחרים. מה הפונקציה הרגשית/נפשית שלהם?״

תהום (מרימה קול ומדברת בלהט הולך וגובר): ״זה דבר מאוד מאוד מהותי בעיניי. ברמה מסויימת בתפיסה שלי אני חושבת שכל זוג שנמצא לאורך זמן חייב לאפשר את הדבר הזה. כי אני רואה איך זה מתנהל אצל זוגות שלא מאפשרים את הדברים האלה. הקמילה הזאת… פתיחות של קשר זה כל הדברים שאי אפשר לקבל כל כך מבן הזוג הקבוע.  הפלירטוט הזה, היכולת להרגיש נחשקת על ידי מישהו אחר. אני תמיד אומרת שזה מרענן את העניין של הלצוד. אני צריכה את ההתעוררות הזאת איכשהו, וההתעוררות הזאת היתה מגיעה דרך פלירטוטים עם אחרים. 

סתם, מישהו יכול לעבור לידי ברחוב ולהגיד ׳וואו את יפה׳ או ׳השיער שלך יפה׳ או משהו כזה. וזה יתן לי איזה בוסט כזה רציני שאם דן אומר דבר כזה זה מקום אחר לגמרי. זה לא אותו דבר, אפילו ששניהם יגידו את אותה מילה. הפתיחות הזאתי… סתם, אני זוכרת שדיברתי עם חברה ונילית לחלוטין שבכלל לא קשורה לעולם הזה והיא אמרה שלפעמים מישהו מחמיא לה ואז היא באה יותר נחמדה לבעלה. לדעתי זה משהו מאוד נחוץ ומתבקש כדי להניע את הסקס והתשוקה המינית ביני לבין דן״. 

מטפלת: ״להיות צדה או ניצודה, מה המשמעות הנפשית של זה?״

תהום: ״בעיניי, זה משהו שגורם לי לשמור את הראש מעל המים. זה נותן לי תחושה של ערך מסויים. אולי היא מזערית ואולי זה גם קצת פייק אבל היא נותנת לי בטחון עצמי ואז אני מרגישה שעם הבטחון הזה אני יכולה לבוא לדן״. 

מטפלת: ״מה המשמעות הנפשית של להיות נחשקת? כשאני נחשקת אני מה?״

תהום: ״אממ, אני סקסית, אני כובשת, אני מעניינת, אני מסקרנת״. 

אני: ״כשאת אומרת ׳ראש מעל המים׳ משתמע שבלי זה את טובעת״. 

מטפלת (בטון שקט מאוד): ״חיה לעומת לא חיה. להיות נחשקת זה להיות קיימת. זה מסביר קצת את המילה ׳קמלה׳. כשמקשיבים לך ככה מבינים שזה מקור חיים. קצת חסמתי לך את העורק הראשי כשלקחתי לך את זה. התעללתי ממש״.

תהום: ״בעצם הרי גם איפסנו את כל הויברטורים שלי, שזה פחות מפריע לי כי מצד אחד אני לומדת להכיר את הגוף שלי יותר טוב, ומצד שני האורגזמות שלי מעטות מאוד ולא נוח לי, קשה לי איתן״.

מטפלת: ״כשאנחנו מדברים אני קצת מבינה את התגובה המאוד מאוד נסערת ונעמדת על הרגליים האחוריות כשהצעתי לסגור את המרחב המיני״.

תהום: ״כי כאילו, גם אין לי פלירטוטים עם אחרים, גם אין לי מגע עם אחרים, גם אין לי את כל הויברטורים, גם ככה קשה לי להניע את העניינים עם דן, וגם לסגור את זה זה לא משהו שאני מאמינה בו וחושבת שהוא נכון״. 

מטפלת: ״וגם שום דבר לא מספק את הראש הזה מעל המים. אז בואי תהרגי אותי וזהו״. 

תהום: ״אני מרגישה שאני מאוד מהונדסת למשהו שלא מתאים לי. אני חושבת שגם דן הרוויח מזה שהקשר בינינו היה פתוח. היום אני יודעת שהאינטראקציות המיניות לא היו מדוייקות. היה אפשר לדייק אותן יותר טוב. אבל זה שדן מקבל אותי שלא חוזרתי היום, לא פלירטטו איתי, לא היתה לי את התחושה הזאת היום, הוא מקבל אותי כזאת כבוייה ואני מנסה כזה להתניע ומשתדלת והכל וקשה לי״. 

מטפלת: ״זה נשמע ממש שחונקים אותך״.

המטפלת שאלה אותי איך אני עם כל זה ועניתי: ״אני לא מבין את השאלה. אני לא ביקשתי מתהום להימנע מלהיות עם אחרים. זו הפילוסופיה שלי גם, אני מאמין שהדלת צריכה להיות פתוחה, אני לא מאמין בדלתות נעולות ותמיד הייתי בעד שתהום תלך עם הלב שלה ותעשה מה שמרגיש לה נכון, אף פעם לא שמתי לה מגבלות. זה לגבי אנשים אחרים במיטה או בחיים, ולגבי הויברטורים- לפני חודש וחצי שאלתי אותה אם היא רוצה להוריד אותם מהבוידעם ואמרתי שזה גם לא חייב להיות או-או, אפשר להשתמש בהם רק לפעמים והיא אמרה שלא. זה שלה, הם הויברטורים שלה. אם היא תרצה להוריד אותם בטח שאין לי התנגדות״. 

מטפלת: ״המפגשים הפתוחים היו טראומתיים נורא לך דן בחלק מהמצבים. אני תוהה אם שניכם מרגישים מספיק אחראים כרגע שאתם תהיו אחראים על המרחב הזה? זה מרחב שדן חווה שם כמה פעמים טראומות לא פשוטות״.

אני: ״אני חווה טראומות לא פשוטות כל הזמן״. 

מטפלת: ״זה לא אומר שאנחנו צריכים לאפשר את זה תחת חסות טיפולית אחראית״. 

איזכרנו חוויות עם גברים נוספים מהשנים האחרונות וסיכמתי: ״אפשר להגיד באופן כללי על כל החוויות האלו מאז שהתחתנו שכן, הקטע שבו קורה איתי אחר כך משהו כמעט תמיד היה מאכזב״. 

מטפלת: ״אני חייבת לדייק, זה לא מאכזב, זה קשוח ביותר. אתה לא קיים. מפילים אותך, שומטים את הצרכים שלך. זה מעבר למאכזב. (פונה לתהום) את יכולה להחליט כמה את נותנת לאדם השלישי, כמה את מתמסרת שם, כמה את נגמרת שם, כמה את מוציאה את כל האנרגיה שלך שם, של התשוקה, של העוררות, של הכח הפיזי…״ 

תהום: ״אני לא חושבת שאני יודעת לשחק על חצי קופה״.

מטפלת: ״תראו אני שומעת לחלוטין את הביטויים של ׳בואי, את לא היית ביפן אף פעם, את רק שמעת על יפן׳. (מתייחסת לאמירה שלי מהפגישה הקודמת, בה רמזתי שההבנה שלה ב-בדסם היא אקדמית בלבד) ויש בזה משהו. מסכימה אתכם. וזו גם חתיכת תרבות יפן, זה לא כמו לבקר באירופה. אני באמת שומעת את העומק ואני מאוד מאוד מסכימה וחושבת שאתם נורא צודקים. אני כן מבינה שגם ביפן יש נפשות ינקותיות שצריך לדאוג להן, ובזה אני כן מבינה, ואני נותנת לכם אחריות על יפן ומקשיבה לכם ונותנת לכם ללכת לאן שביפן הולכים, אבל אני חייבת שאתם תלכו לשם מוגנים ושמורים, אני לא יכולה לאפשר לטראומות לקרות. כשאת שומטת את דן ככה, עבור דן זו טראומה ינקותית מאוד מאוד… ואת הופכת להיות מי שאת ממש לא רוצה להיות. הדמות הזו. את נורא נורא לא אוהבת את עצמך אחר כך. את יושבת פה עם הבעת פנים נורא כאובה ואת לא יודעת להגיד מה קרה״. 

תהום סיפרה על איך השבוע היא השאירה לי פתקים ללבוש לאורך היום את התחתונים הנשיים לגברים שהיא קנתה לי ליומולדת ולצלם ולשלוח לה את התמונה, ושהיה לה קשה להתמיד בזה אבל היא גאה בעצמה שהצליחה: ״לצערי, כן, לצערי, אני לא מצליחה להביא את זה למרחב מיני גם. אני גם מעריכה את דן מאוד כי הוא עושה מה שאני אומרת לו וזה מהמם, באמת. אבל כאילו, להכניס את הסקס לשבוע הזה, זה לא קורה. אם אני לא הולכת על הקטע הזה של אחרים, אז מה אני צריכה שזה יתניע יותר בינינו? אני רוצה, אני בעניין, אני אומרת דברים, אתה עושה אותם…. ״

מטפלת: ״ויש עוררות?״

תהום: ״לא ממש״. 

מטפלת: ״כי תראו. הסיפור הוא, אם אנחנו יודעים שמה שעובד זה רוטט מסוג מסויים. את הרוטטים ד״א אפשר להחזיר בלי בעיה, אין שם טראומות. אני פשוט רציתי לעזור לך להכיר את הגוף שלך יותר, שתהי פחות תלוייה, אבל חבל על תסכול נוסף, מספיק אנחנו מתמודדים עם דברים קשים. אם המרחב הבינאישי שלכם מופעל טוב על ידי שניכם כשהוא פתוח, והוא מקובל על שניכם והגבולות בו ברורים לשניכם, אז אין שום עניין עם להחזיר אותו להיות פתוח. אני כן תוהה אם זו הדרך שברור לכם שמפעילה את המרחב המיני ביניכם ושכל מה שחסר כדי להפעיל אותו זה רק הפתיחה״. 

תהום: ״לא נראה לי שרק זה אבל הלוואי והייתי יודעת להגיד משהו אחר״.

אני: ״זה בטוח לא רק זה כי זה הרי היה פתוח עוד לפני שהגענו לטיפול״.

תהום (בצחקוק טיפשי): ״אולי אם אני אעשה קוקיות כל יום אז תרגיש שאני רוצה או לא יודעת מה״.

מטפלת: ״קוקיות סתם כסמל?״

תהום: ״כאקט לפתות אותו. כאילו קשה לי ממש״.

מטפלת: ״את מרגישה שאת לא מצליחה לפתות אותו? זה הסיפור? אני שומעת אותך אומרת ש*את* לא מצליחה להתפתות״. 

אני: ״אני חושב שנוצרו עוד כמה שכבות של קושי בחודשים האחרונים. גם אין זכרון רגשי של סקס שעבד, זה הכל מסובך, זה הכל stressful, עוד אכזבות, וגם כשזה כבר קורה אז זה לא כזה להיט…אז נוספות עוד שכבות של קושי״. 

מטפלת: ״אנחנו צריכים לעצור, אני מבקשת שכל אחד מכם ידמיין עד הפעם הבאה, אם אנחנו חוזרים לפתיחה, כי היא מקובלת על שניכם והיא תפיסת העולם שלכם ונחוצה לשניכם, מה כל אחד מכם בטוח שהוא לא רוצה שיקרה שם. או מה חשוב לו שיקרה שם. אנחנו צריכים קצת גבולות בתוך הדבר הזה. האופן שבו זה פעל עד עכשיו, זה היה פרוץ מדי מבחינת הנפשות שלכם. לא היה שם זוג שהשתמש במרחב הזה בצורה משותפת״.