כשהייתי ילד הייתי מסתובב בימים כאלו, הימים של סוף הקיץ, בשבילי הכורכר בפרדסים שהיו סביב רחובות. משתכר מהריח המתוק של האוויר, ומתכנן את השנה הקרובה...מדמיין את כל הדברים הטובים והמרגשים שיקרו בה, מקווה שבשנה הבאה יהיו לי יותר חברים, שתהיה לי אהבה חדשה, שאהיה תלמיד יותר טוב. שאהיה יותר קול...כשכבר הייתי נער היינו הולכים לפרדסים, משתכרים, מתחרמנים, כותבים שירים.
הימים הללו של סוף הקיץ טומנים בחובם הבטחה. הם כמו זרע יבש שעוד לא נפתח. הידיעה שהחום עומד להיגמר, יום הולדת עומד להגיע, חגי תשרי, ואז גשם וסופה...מביאה גם ללב רוח חדשה.
השנה אני "חוגג" עוד מאורע ראוי לציון. בעוד חודש וחצי זה יהיה שנה לפרידה מהאקסית. השנה הזו היתה קשה בצורה בלתי רגילה. עוד לא חזרתי לגמרי לחיים. כל מה שנשאר לי ממנה זה הכאב, וממנו נורא קשה לי להיפרד.
לחיי גשמי ברכה והתחלות חדשות
לפני 19 שנים. 25 באוגוסט 2005 בשעה 17:24
