היתה פגישה קצת מוזרה ומפוזרת, נגענו בכמה נושאים אבל בלי להתעמק באף אחד מהם.
עדכנתי בניסויים בכימייה שאני עורך והמטפלת שמחה לשמוע ושוב ניסתה לדחוף שימוש ארוך טווח בSSRI. תהום סיפרה שהפגישה האחרונה היתה לה קשה ושעשר פעמים ביום היא מושכת את עצמה לא להתנתק רגשית ולהמשיך לחקור את התובנות החדשות ולהתמודד איתן.
תהום דיברה על הפחדים שמעוררים בה מצבי הנפשי והבריאותי. היא נזכרה בתחושות הקשות שהיו לה סביב ניתוח המעקפים המפתיע שלי בגיל 39, כשראתה אותי מורדם ומונשם.
אני דיברתי על זה שאין לי חשק ותשוקה לשומדבר ואין בי אופטימיות, תקווה או מוטיביציה. שאין שומדבר לשאוף אליו או להאמין בו, גם אישית וגם גלובאלית. המטפלת שאלה אם זה בא לידי ביטוי גם בעבודה והשבתי שאת הלקוחות הכי אגוצנטרים ונצלנים אני מסנן כרגע, ומול היתר אני מחצין את המצב ומסביר שאני צריך פחות לחצים ומתח וגישה יותר רכה וסבלנית.
המטפלת שאלה איפה אנחנו נפגשות כזוג בתקופה זו.
סיפרתי שאני מתיישב בסלון עם תהום כמעט כל ערב, מעמעם את האורות ושם מוזיקה, וגם שיניתי את המיקום של הרמקולים בסלון כדי להרחיב את השדה הסטריאופוני, אבל שלא יוצא מזה יותר מדי, אנחנו מדברות קצת וזה אבל אני מאוד מנוע. זה לא שאני לא רוצה להתקרב ולהפסיק להיות כל כך מוחזק מולה אבל אני לא מצליח להפשיר.
המטפלת המשיכה לתשאל את שתינו לגבי המכניקה ואיך אנחנו יכולות ליזום קירבה. היא שאלה אם יש טקס גופני כלשהו שמתקיים כשאנחנו נפגשות בערב לאחר שתהום חוזרת מהעבודה ואני מסיים את עיסוקיי. השבתי שזה משתנה בהתאם למצב העניינים בינינו.
״תראו. אתם נמצאים במצב נפשי מסוכן לכל אחד מכם. אתה אנחנו כבר יודעים שהנפש שלך כרגע ברמה מאוד גבוהה של חרדה, שהשתחזרו שם דברים נפשיים מאוד קשים. את נמצאת באיזשהו תהליך של הכרה, שפתאום הדברים מתבהרים, תהלכים של הכרה וזיהוי של מצבים קשים וחמורים שעולים לך. תמונות, משפטים שאת פתאום מזהה, נפשית את נמצאת במצב מאוד זקוק. דן נמצא במצב מאוד פגיע וגם זקוק, הנפש נמצאת בתפקוד נפשי מצומצם.
כשאתם נמצאים במצב כזה ונשענים רק על המנגנונים הנפשיים שאתם מכירים מפעם, אתם משחזרים לעצמכם נפשית אי תמיכה, חוסר אהבה מותאמת מדמות משמעותית. זה שאתם באוטומט שלכם מרגישים יותר מכירים את המצב הזה, כמו דן, למשל אתה יותר מסתגר, שאתה לא יכול עכשיו שום קירבה גופנית. ואת אומרת שאת נורא רוצה אבל כשאני מנסה להבין מה את עושה עם הרצון הזה אז זה נשאר רק ברמה של כמיהה. את כמהה, את פיזית נורא זקוקה. אם אתם כרגע מחכים שכל אחד מכם ימלא את השני כי אתם משחזרים מצבי תלות…״
״אני לא מחכה שתהום תמלא אותי״.
״אני חושבת שלא רק שאתה לא מחכה, אתה לא מאפשר. אתה מונע את הפוטנציאל הזה בכלל. אין לך בפנים מספיק אמון בשביל לאפשר את הפוטנציאל. אבל אז אנחנו נמצאים בסכנה של כדור שלג. תהליך טיפולי אמור ללמד אותנו למנוע כדורי שלג קודמים. להבין את השחזור הטראומתי. אני יודעת שלוקח המון זמן לעשות את זה, אבל אני כן רוצה להסביר מה אני עושה ושיהיה לכם רציונל טיפולי איך מטפלים במצב כזה.
אנחנו קודם כל מבינים אותו. מה שקורה זה שאם נמשיך במצב הזה יש לנו שניים שהולכים ומתרוקנים מאמון ותקווה והפוטנציאל הולך ומתנדף. הפוטנציאל לקירבה הולך וקטן והסיכוי לשחזור טראומתי הולך וגדל״.
ציינתי שוב שאני כן משתדל להשאיר פתח, בא לסלון מדי ערב ומנסה ליצור אווירה נעימה ותקשורתית.
״ותהום מחזיקה איתך את היריעה הזו?״
״תהום היא תהום. היא עושה דברים שתהום עושה. בעודנו יושבות שם יש היתכנות תיאורטית לדברים חיוביים לקרות, אבל הדינמיקה שתהיה והשיחה שתקרה זה כבר לא תלוי רק בי. יש פעמים שהכימיה נוצרת והשיחה יותר קולחת, ויש פעמים שזה לא הופך לפינג פונג ונשאר יותר במישור האינפורמטיבי. אני לא יכול להגיד לך שאני יודע בדיוק מה גורם לקרח להפשיר״.
המטפלת המשיכה לחפש והציע פתרונות של ויסות מתח וחרדה בערוצים שיש להם פוטנציאל השפעה באחוזים גבוהים, כמו הליכה משותפת לאורך הים במזג אוויר נעים, מגע גופני מינורי, מינימלי וממוקד כמו להחזיק ידיים או להשעין את הראש על זרוע בן הזוג.
״בסדר? הרציונל ברור?״
״הרציונל ברור אבל אני לא יודע אם אני מסוגל. אני אחשוב על זה״.
