מתחת לפרווה

״בדיוק עכשיו הלכנו בדרך לכאן ואמרתי לתהום איזו מתנה הם השירים הגנוזים שיצאו לאחרונה מהאלבום Wildflowers של טום פטי מ1994. זה היה אלבום מאוד משמעותי וחשוף שנוצר בתקופת הגירושין מאשתו. הוא היה אמור להיות אלבום כפול אבל חברת התקליטים סירבה ואילצה אותו לוותר על חצי מהשירים. לפני כמה חודשים, לאחר מותו, יצא החצי השני. ציטטתי לה שורות ספציפיות משירים ששמעתי בדרך לכאן ודיברו אלי: 

I’m not easy to please

Sometimes the woods

Get lost in the trees

היא אמרה שזה יפה, המשכתי לדבר וציטטתי שורות נוספות משיר אחר אך כשסיימתי את המשפט היא לא הגיבה כלל והבחנתי שהיא עסוקה בטלפון. השורות למרבה האירוניה היו:

And I don’t know how to love

And I don’t know who to trust

And I don’t know why that is

אז מה שרציתי לשאול, באמת לשאול, לא בקטע רטורי, זה איך אני יכול… אני מרגיש שהגוף שלי כבר לא סומך. זה לא שרק אינטלקטואלית… אם במקרה נוצר בינינו מגע אני נרתע רפלקסיבית כאילו נגעתי בנחש. כן עשינו שיעורי בית, קצת החזקנו ידיים, התחבקנו, בילינו יותר יחדיו, אמש הרכבנו ספריה חדשה לסלון ביחד, אבל זה לא משנה את המהות של הדברים״.

המטפלת הגיבה: ״יש לי תשובה בשבילך, אני תיכף אתייחס לזה. השאלה שלך היא המהות של כל הטיפול בערך. היא באמת נורא משמעותית כי זה הלקח הטיפולי. אני מבינה כמה הפצע פתוח, אנחנו מדברים פה עם שני פצעים מהלכים. הסיפור הזה של הדיוק הוא נורא משמעותי. אני מסתכלת על תהום ואני חושבת שהיא בהלם כי היא לא מבינה מאיפה זה נפל עליה. זה לא שהיא היתה באיזה mode שאתה לא מעניין אותה״.

״ברור לי״.

״כן אבל זה בדיוק כמו עם אבא שלך שברור לך שהוא לא התכוון להיות לא אמפתי, ובדיוק כמו עם החבר שלך שברור לך שהוא לא רצה להרע לך. עדיין החוויה שלך באותו רגע היא שאתה לא רוצה לשמוע יותר את החבר או לשתף את אבא שלך באיך שאתה מרגיש״. 

״את הטראומות הכי קשות, הכוויות הכי צורבות והחתכים הכי מצלקים קיבלתי מהא.נשים שאהבו אותי ושאהבתי בכל מאודי. אז דווקא שם אני צריך ממש להיזהר״. 

״אבל הסיפור הוא בדרך כלל שאנשים אומרים שאם שנינו יודעים שאני אוהב, אז שנינו יכולים להניח שלפעמים אני לא מדוייק. אבל זה לא אומר שלא איכפת לי ממך. אם בפנים יש לך ביטחון באהבה שלי אז יש לנו יכולת לשאת דברים לא מדוייקים. אם אני תינוק שבטוח שההורים שלי אוהבים אותי, אז אני אסכים שהשמש קצת בזווית וזה לא הכי נוח לי באוטו בסל-קל אבל אני לא אאבד אמונה בעולם רק מזה שהשמש עלי ואני מנסה להגיד אבל לא מצליחים להבין. יש לי יכולת להבין שזה לא נעשה ממקום לא אוהב ולהאמין שבפעם הבאה הם ישתדלו. 

אם אתה אדם שיש בפנים ביטחון שתהום כרגע, ההפרעת קשב שלה, המולטיטאסקינג שלה, כל דבר שהוא שלה שלא קשור לאהבה שלה אליך השתלט עליה, אז מה אנחנו אומרים? אם אני תינוק מה אני עושה? אהההאאהאהאה, ממשיך לצעוק קצת. אם אני ילד אז אני אומר: ׳אבל אמא אני מדבר איתך!!!׳. ואם אני בן זוג אז אני…״

״הולך לחנות המשקאות. או לוחץ על Add to cart״. 

תהום אמרה: ״אחר כך ביקשתי כן לדעת מה אמרת וכבר לא הסכמת להגיד לי״. 

״הוא כבר נכווה מדי והיה פצוע מדי, וזה לא מהפעם הזאת, זה מכלללל אלפי הפעמים הקודמות וכל השלושים שנה אחורה. הפצע הזה מאוד עמוק, ואני בכוונה משמיעה לך פה את אבא, ואת הלקוח, ואת החבר, וגם את המשפט של דן שרק האנשים האהובים ושטוענים שהם אוהבים אותי ושאני יקר לליבם מפשלים איתי. כשאת גולת הכותרת של כוווולם, כי איתך הוא נחשף בכל מערומיו. תרתי משמע, פיזית ונפשית. עם אבא שלו הוא לא מנהל אורח חיים שלם ומלא, הוא לא צריך להיכנס איתו למיטה ולחוות כל מיני סיטואציות, וגם עם החבר לא. איתך זה הכל והכל מהכל, ולכן העלבון והכוויה ממך הם הכי כואבים״.

״אז השאלה שלי היא איך אני יכול בפעם הבאה שארצה לשתף אותה ברגשות עמוקים שלי להסיק אחרת מ-עדיף שלא״.

״׳עדיף שלא׳ זה מה שהסקת בחודשים הראשונים לחייך. אני שומעת את זה כשאלה, שאתה באמת תוהה איך אתה יכול, ואתה מבקש ממני הנחיה כלשהי בסיטואציות כאלו. איך? זה דרך קורטקס. דרך הבנה והחלטה שאתה יוצא מהmode הינקותי שנכנסת אליו לפני שנים. היתה לך סיבה מוצדקת לחלוטין להחליט: אני מוותר. אני לא נזקק. אני לא צריך. 

הבנאדם היחיד שלא הפסקת להזדקק לו זו תהום. לכל השאר הפסקת להזדקק ואתה גם לא מעוניין להתחיל להזדקק להם. היה לנו מצב הרבה יותר גרוע אם גם היית מפסיק להזדקק לתהום, ולכן אתה כל כך פגוע. הסיפור הוא שאין דרך לעשות את זה שלא על פי החלטה. מה שאתה כרגע עושה זה מה שעשית כתינוק וכילד וכנער בהמשך. לא צריך אתכם. מתרחק, מסתדר לבד. לכן גם הגוף שלך לא זקוק, לא מתעורר מינית. הרי אם היה לך חשק מיני מה היית עושה? היית פונה לתהום״.

״זה לא שאין לי חשק מיני, אבל כל הנושא המיני כבר נראה לי כל כך רחוק… גם עם מישהי אחרת, זה נראה לי כמו לנסוע לאמריקה. כאילו, ווואו, איך חוצים את היבשות האלה. כמה שזה רחוק, איזה אוקיינוס יש באמצע ביני לבין כל אדם אחר. אני נוסע באוטובוס, אני רואה בחורות יפות. הלב שלי כן מגיב אליהן, לפנים, לעיניים, לשפתיים. אבל להתחיל לחשוב על ממש לעשות איתן משהו.. אני יודע שבהכרח אפגע בהן אם אנסה להתקרב אליהן, אז אני בכלל לא חושב על זה״.

״למה בהכרח תפגע בהן?״

״אין לי באמת מה להציע להן, ואם כן אז זה יהיה תפוח מורעל, כי אני נשוי, זה יהיה להשתמש בה בשביל לברוח מהקשיים שלי בחיי הנישואין. אני לא יכול להציע לה אהבה ועתיד. זה סיפור שבטוח יסתיים בפגיעה בה. 

אז לא שאין לי חשק מיני בכלל, אבל לחשוב עכשיו על סקס עם תהום… גם כשהיינו במלדיביים, סוג של אנסתי את עצמי בשביל שלום בית, אבל אפילו את זה אני לא מרגיש שאני יכול לעשות עכשיו״.

״דן, אתה לא יכול לעשות את זה כי אתה מאוד פגוע ופצוע. זה כאילו הגוף שלך הוא פצע חי ומדמם שאי אפשר לגעת בו, כאילו חתכו אותך עם סכין. תהום מגרה את השכבה העליונה אבל מקבלת את כל המטען הקדום. ואתה אומר שאתה כבר לא יכול, זה רחוק ממך כמו אמריקה, זה לחצות אוקיינוסים ויבשות, זה מתרחק ממך כל פעם המין הזה. כי מה זה המין הזה? לסמוך, להתמסר, כשאני פצוע גם ממך וגם מההורים שלי וכל החיים הינקותיים והילדיים שלי״.

״וגם התכנים של המין עצמו, שיהיו משפילים ומכאיבים כלפיי. זה לא שמדובר פה על זה שנלך למיטה ואני אתפנק לי. להיפך. וזה רק עושה את זה עוד יותר קשה״. 

תהום אמרה בשקט: ״זה לא חייב להיות ככה מבחינה מינית. זה משהו שכיוונו לשם, אבל אם זה לא מתאים לך…״

המטפלת המשיכה את הקו: ״או לא מתאים לכם, או אפשר לחשוב שלפעמים ככה ולפעמים לא. לא חייבים לאכול תמיד את אותה ארוחה, אפשר לגוון, להוסיף פטרוזיליה או לא להוסיף פטרוזיליה. גם אם אתם זוג בדסמי, לא חייבים כלום, אפשר להחליט מה עושים באותו רגע. אבל אם לא בא לך השפלה באותו רגע מי יכול לדעת את זה? מה שאתם יכולים לעשות אחד למען השני זה לא מה שעשיתם כתינוקות או שעשו לכם כתינוקות ועכשיו אתם פשוט משחזרים. 

את מתכווצת, ׳שוב פישלתי, שוב אני אשמה׳, ואתה הופך להיות האדם הזה שלא צריך אף אחד. מתרחק מכם, לא רואה אתכם, לא צריך אתכם, לא זקוק לכם, לא סומך עליכם, לא שייך אליכם. אני יודע להיות אני, עם החיצוניות שאני ממציא לעצמי, מדבר במין זכר או במין נקבה, אני מחליט מה אני אהיה, אני לא צריך אף אחד…. והסיפור הזה לא הולך ביניכם. אם אתם תמשיכו ככה אנחנו ניפגש כאן עוד המון זמן. אנחנו צריכים להחליט שהדפוס הינקותי כבר לא שימושי לנו יותר״.

״אני באמת מחפש את הדרך. אני לא מצליח להשתכנע. אני מבין כל מה שאת אומרת, אני חושב שזה מה שאני מנסה לעשות כל הזמן. אני מנסה לסמוך ולהבין שהיא לא עושה בכוונה, להבין שאני אקסטרה רגיש לגבי זה, אני לא לוקח עשר צעדים אחורה כל פעם. לא עברתי לגור לבד בדירת חדר בנווה שאנן. אנחנו ישנות באותה מיטה כל לילה, אני מתיישב איתה בסלון כל יום, יזמתי שנצא לטיול יום יחדיו לצלם פרחי בר, אני מעיז לנסות לקוות שיהיה נחמד. אני לא ברוגז, גם רגשית אני מנסה. אם הייתי ברוגז לא הייתי משתף אותה בשורות האלה שדיברו אלי מהשירים של טום פטי. 

אני צריך אותנטיות, זה לא יכול להיות מזוייף. אני גם לא מאמין לה שהסקס לא חייב להיות ככה. אני מאמין שהיא אולי חושבת ככה, אבל זה לא איפה שהחיה שלה גרה וגם לא איפה שהחיה שלי גרה. יכול להיות שאפשר לביים איזו הצגה ונילית, אבל כשאני אתחיל להפשיר ולהתגרות, המקומות שאליהם אני אלך זה אותם מקומות שאני הולך אליהם בארבעים השנים האחרונות. וגם תהום, בסופו של דבר כשהיא באמת תתחיל להיסחף, היא תגיע לאותם מקומות״.

המטפלת דיברה על האפשרות לעדן, לעדכן או להתאים את האקטים המיניים: ״אני מכירה זוגות שעשרים שנה עושים משהו אחד, ופתאום אנחנו מגלים שהגירוי שפעם עבד מצויין הפסיק לעבוד מכל מיני סיבות. בואו נתחיל לחקור מקומות אחרים. אנשים שחס וחלילה, אישה שהחזה שלה היה איבר מיני מאוד משמעותי עברה כריתת שד בעקבות סרטן. מה נעשה? זהו? אין מיניות? מתה? מסכימה שזה מקום להתאבל עליו, שזה קשוח נורא, אבל בואו נתחיל לחקור את הגוף, יש עוד מקומות נעימים שיכולים לענג, במיוחד שאתם מכירים המון המון רפטואר מיני. אתה אמרת כבר פעמיים: ׳אני לא רוצה להיכנס למין שלנו גם כי קשה לי וגם כי יש שם הרבה השפלות עבורי״.

״כן, אההמ, *היה* לי רפטואר מיני. הרפטואר המיני שלי הצטמצם לבערך 24% ממה שהוא היה״.

המטפלת הופתעה: ״מה אתה אומר! זה קצת! זה צמצום ענק… מה קרה ל76% הנותרים?״

״לא היתה לזה דרישה, לא היה עם מי, לא היה למה…״

״ביניכם? אתה אומר שבעצם הרפטואר המיני של תהום נורא מצומצם״.

״לא, אני לא רוצה להאשים את תהום. זה מה שנהיה בינינו. יכול להיות שאם הייתי מתעקש, שאם הייתי אומר שאני רוצה שיהיו לי נשלטות, אני לא חושב שתהום היתה אוסרת עלי, אולי אפילו להיפך והיא היתה שמחה על זה. אז זה לא שתהום אשמה, אבל בפועל זה מה שקרה״.

תהום הסכימה: ״כן אני מבינה את זה, אני גם חושבת שהרפטואר המיני שלנו הצטמצם למשהו נורא מסויים. זה לא רק שאני השולטת והוא הנשלט, זה סוג הפנטזיה והדברים שאנחנו מדברים עליהם תוך כדי סקס. כל הקטע של קקולד. אני יודעת על עצמי שהרפטואר המיני שלי היה הרבה יותר גדול פעם, גם עם דן וגם בלי דן״.

״שהוא לא כולל רק השפלות והכאבות? את מכירה מגע נוסף״

״כן… דבר ראשון אני מכירה מגע כנשלטת...,״

״אבל זה גם השפלות, זה שני צדדים של אותו מטבע״.

״אני לא יודעת כמה נהניתי ממגע שהוא לא היה עם אלמנטים של שליטה וכאב״.

נדחפתי וציינתי שגם שני צדדים זה פי שניים יותר צדדים ממה שיש כרגע. 

המטפלת סיכמה: ״אני שומעת את זה עכשיו נורא ברור, שיש עוד סיבה שאתה נמנע להיכנס למרחב מיני זוגי, כי המין שם לא בהכרח כל כך מענג אותך. לא רק שהיא מפילה אותך ולא עושה אפטר קייר… אני פתאום שומעת שאתה אומר שהכל באותו mode שאתה מושפל ומקופח בכל מיני וריאציות. אני פתאום מבינה שיש פה נקודה שפספסתי שמשהו במרחב המיני התחיל להיות מצומצם לך ל24%. למה שבכלל תרצה להיכנס למרחב מיני שההנאה שלך בו היא של 24%, ועוד יש פוטנציאל גבוה לשחזור של פצעים ינקותיים מאוד כואבים״. 

״אפילו לדבר על זה קשה לי, השבע דקות האחרונות של השיחה, אני מרגיש כאילו…מביך לי. שזה נורא מוזר כי הייתי ׳מיסטר לדבר על הכל בפתיחות בטלוויזיה׳. אז הייתי שלם עם זה, הייתי שמח עם כל מה שקרה. הייתי גאה בחיי המין שלי אז. אני לא גאה בחיי המין שלי עכשיו״.