היה מגניב לשוב לצלול עם הBuddy הסופר סקסית הקבועה שלי. בתדריך גילעד (aka Mr. Miyagi) שיכלל את הסימן האוניברסלי שאומר ״הכל בסדר״ 👌🏽, והנחה אותי להרים אצבע אחת אם אני במצוקה כמו בפעם הקודמת, שתי אצבעות אם אני לא בטוב אבל מתמודד בהצלחה, ואת שלוש האצבעות אם אני סבבה.
בסוף התדריך גילעד ניסה להחליק את הכיווץ המודאג במרכז המצח שלי בעזרת אצבעו, שנסוגה לאחור בבהלה כנה לאחר כמה שניות כאשר לסתותיי זינקו לעברה בנביחה מפחידה ככלב משוסה.
הים בקיסריה העתיקה היה צלול, שטוח ומזמין, והיה קצת פחות קר מבצלילות הקודמות. מתחת למים שיחקנו במשחקים שונים שנועדו לשפר את האיזון ולהעסיק את המוח. בזמן שאחת מאיתנו ביצעה את המשימה השניה צילמה אותה.
היו הרבה רגעים שהרגשתי את המחנק החרדתי הזה, שהאוויר לא מרווה אותי, אבל הצלחתי להשתלט על המצב בעזרת נשיפות ועידוד עצמי. אחרי כ25 דק׳ התחלתי להשתעל שוב ושוב, עם תחושה שמשהו מציק לי בגרון ואני לא מצליח להוציא אותו. זו היתה הפעם היחידה שהרמתי רק אצבע אחת כשגילעד שאל אם הכל בסדר. ביתר הפעמים הרמתי שתי אצבעות.
אחרי שהשלמנו את כל המשחקים בהצלחה יצאנו לטיול כשגילעד מוביל ואנחנו צוללות שלובות ידיים מאחוריו. ראינו מדוזות לבנות מהפנטות, להקת דגיגים וטווסונית ים תיכונית צבעונית. בדרך חזרה גלעד שאל אם הכל בסדר והרמתי שלוש אצבעות. הוא שאל שוב כדי לוודא ואחרי שהגשתי לו שוב את המחווה עם אקסטרה התכוונות הוא עשה סימן נצחוני של ״יש!!״ ויצאנו מהמים אחרי 48 דק׳ זמן תחתית.
אחרי שהתייבשנו והתחממנו ישבנו לקפה וגילעד נתן לנו פידבקים על הצלילה. לתהום הוא אמר שהוא תפס אותה כמה פעמים עסוקה בעצמה ולא מתייחסת אליי ועודד אותה להציץ בי מדי פעם ולראות מה מצבי (זה צילצל מוכר מאיפשהו…). הוא אמר שנעבוד בפעם הבאה על עבודת הסנפירים הלקוייה שלי, ושבסך הכל אנחנו צוללות טוב וגם פועלות היטב כזוג.
גילעד אמר שהוא התרשם שאני מזדהה מדי עם החרדה ומאמץ אותה לזהות שלי ולימד אותי כמה תרגילים כדי להתמודד איתה. אלו תכנים שאני מתעסק בהם גם ככה במסגרת תרגול המיינדפולנס היומי בשנים האחרונות. אני זוכר את הפעם הראשונה שנחשפתי לרעיון שאני לא המחשבות שלי. זה היה כזה: ״מה מה מה מה מה??? אני **לא** המחשבות שלי???״.
התרגילים היו להגיד משפט חרדתי שמהדהד לי אבל עם הלשון משורבבת החוצה, למשל ״האוויר לא מרווה אותי״. זה כמובן גורם למשפט להישמע מטומטם לגמרי ועוזר לנתק את המילים מהרגשות העזים שהן מעוררות. תרגילים נוספים היו לחייך אל מול המראה כדי להפעיל את נוירוני המראה שלי, וכשאני מרגיש חרדה להתחיל לתאר בקול רם ובפירוט רב את הדברים סביבי, ולסיים בחזרה על המשפט ״כאן ועכשיו הכל בסדר״.
״It works if you work it, המטרה שלנו היא לא להקטין את השחור אלא להגדיל את הכחול״.
נפרדנו בחיבוק עד הפעם הבאה בה נרד עוד מדרגה, הודיתי לגילעד מעומק לבי ואמרתי לו שהוא לא כזה גרוע.
מוזיקה מקורית ועריכת וידאו: אני
