תהום סיפרה באריכות על המקרה בשבת וענתה על שאלות הבהרה של המטפלת.
מטפלת: ״מה הרגשת כשחזרת הביתה?״
תהום: ״הרגשתי שאכזבתי אותו, שהוא מבואס עליי״.
מטפלת: ״זה הוא, מה *את* הרגשת?״
תהום: ״שעוד פעם פספסתי, עוד פעם הפלתי משהו שלא סידרתי עד הסוף. אני יודעת לעשות מלא דברים אבל את הדברים עם דן יש לי נטייה להפיל״.
מטפלת: ״הרגשת אשמה?״
תהום: ״כן, מאוד״.
מטפלת: ״על מה?״
תהום: ״בהתחלה לקחתי את זה כאשמה שיצאתי מהבית ונפגשתי עם חברה. אחר כך אני קצת יותר מפנימה ומבינה שזה לא עצם זה שיצאתי מהבית אלא זה שלא דיווחתי ותקשרתי, לא עדכנתי אותו״.
המטפלת ואני הרמנו גבה (כ״א את של עצמה) על הבחירה במילה ״דיווחתי״ והמטפלת שאלה מאיפה באה תחושת האשמה על עצם היציאה מהבית. הבהרתי שאני כמובן בעד שתהום תיפגש עם חברות ואין לה שום חובת דיווח, הבעיה שלי היתה הפער בין מה שתהום אמרה שתעשה למה שעשתה בפועל, ולמרות שזה טריגר אותי והייתי גם ככה מעורבב מהצלילה הטיפולית הקשה הצלחתי לעצור את כדור השלג ויזמתי שנבלה את שארית היום יחדיו.
מטפלת: ״אני חייבת להגיד שאת אומרת משפטים שאני קצת מתכווצת כשאני מקשיבה להם. ׳אני אשמה שיצאתי מהבית, אני אשמה שלא דיווחתי לו…׳, אמא׳לה, אני שומעת את זה כאילו את חיה בבית אלים עם גבר שמצר את צעדייך, אלימות רגשית ופיזית שאין לך שום זכות לחיים משלך, להחליט מתי את יוצאת ומתי את חוזרת, לרצות להיפגש עם חברה…ככה זה נשמע״.
תהום: ״כן אני מבינה את זה, אני גם מבינה שזה לא באמת ככה״.
מטפלת: ״סליחה שאני מתעקשת איתך. אני רואה את העבודה שדן עושה עם עצמו. לא לזרוק את התינוק יחד עם המים, לא לתת לחוויות העבר להכתיב את התנהגותו בהווה, לתת צ׳אנס לביחד שלכם הנוכחי ולהאמין שהוא יכול להיות שונה מהחוויות הינקותיות שלו. לי חסרה כאן העבודה שלך. אני מנסה להבין איפה את בכל הסיפור הזה, מה את לומדת על עצמך? אני תוהה אם יש לך משקפיים כאלו שמסתכלות פנימה ואומרות מה קרה לי, מה עבר עליי. אני אומרת לך שאני מתכווצת כשאני מקשיבה לך.״
תהום: ״אני מבינה שאני מעבירה את עצמי חוויה אלימה למרות שהיא לא בפועל אלימה״.
עברנו לדבר על הצלילה הטיפולית, החרדה, השימוש בכדורים וההצלחה להימנע מהם רוב הזמן ואיך שגם מה שקרה עם תהום בשבת הדהד את תרומתה לטראומה במלדיביים. המטפלת שאלה על הסקס שעשינו בשבת בערב: ״מישהו מכם היה מתמסר שם?״
אני: ״אהממ, סקס רגיל כזה, אבל לא…״
מטפלת: ״לא מתמסר במובן של נשלט. מתמסר לחוויה מינית, מצליח להיות שם מינית אני מתכוונת״.
אני: ״ניסינו. אמרת גם שבשלב הזה יכול להיות שיהיה… שאנחנו כבר לא במקום הרגיל אבל גם לא במקום החדש, אז…״
מטפלת: ״היתה זיקפה?״
אני: ״כן, בערך…״
תהום: ״אני גמרתי וגם אתה גמרת… אבל לא היה סקס מרקיע שחקים״.
מטפלת: ״מבחינת העוצמה, האמפליטודה של החוויה לא היתה… (התפעלתי מהמילה ׳אמפליטודה׳) אבל את אומרת ׳תפקדנו מינית׳.״
תהום: ״כן״.
אני: ״בערך״.
מטפלת: ״תסביר מה היה בערך?״
אני: ״שזה… אנחנו איפשהו באמצע מנסות לעשות משהו… כן דיברנו בשעות האלה, דיברנו הרבה על הגברים הנוספים, על כל הנושאים שדיברנו פה, אחד הדברים שעלו היה שתהום אמרה שבשביל לבטא את הצד הנשלט שלה, קשה לה מאוד לעשות את זה איתי כי שם היא בפגיעות נוראית ולכן הרבה יותר קל לה לעשות את זה עם מישהו שהיא לא יכולה להיפגע ממנו. גם פה היא אמרה לפני מיליון שנה שהיא צריכה יותר החפצה, שזה יהיה פחות אישי ויותר מיני ופלסטי. וגם בזמן שעשינו סקס, התכנים האלה עולים, אני לא חושב שאפשר להתעלם מהם, ואני חושב שאנחנו צריכות אווירה יותר קלילה כשאנחנו מדברות על זה כדי לאפשר את הדיבור על זה״.
מטפלת: ״בבית אתה מתכוון? או פה?״
אני: ״פה. שתהיה אווירה קצת פחות חמורה בדיבור על זה״.
מטפלת: ״לי אתה אומר את זה? מה זה ׳חמורה׳״?
אני: ״קשה. חמורת סבר״.
מטפלת: ״מה קשה באווירה? תסבירי לי את (פנתה לתהום)״
תהום: ״אמממ״
אני: ״כאילו זה לא בסדר״.
מטפלת מרימה את הקול: ״אהההה, אתה שומע ממני האשמה! שיפוט! שיפוט אתה שומע ממני!״
אני: ״אמא׳לה… גם עכשיו. (שתינו פורצות בצחוק משחרר). באמת, respectfully, אני אומר את זה in a good way, בבקשה, אני לא רוצה לריב״.
מטפלת: ״גם איתי? איתי אתה רב? איתי אתה יכול לריב?״
אני: ״אני אומר את זה עם כוונה פרודוקטיבית״.
מטפלת: ״אני לגמרי מבינה את זה ככה ואני מאוד שמחה שאתה אומר את זה כי זה מאפשר לי לעשות את זה בצורה שהיא יותר מותאמת לכם. את גם מרגישה כמו דן? מרגישה אותי שופטת אותך?״
תהום: ״קצת לא מבינה אותי לגמרי בעניין הזה, כי אולי יש בינינו פער במחשבה הזו על מין עם האדם השלישי. אולי אצלי זה משהו יותר של צורך ורצון עמוק בפנים, ולא משהו שהוא רק שעשוע. זה לא איזשהו חפץ שאני מביאה למין״.
מטפלת: ״אוקיי אז מה אני בעצם מפספסת? את הצורך הרגשי שלך בבחור השלישי, בשלישיה? אבל את אומרת משהו אחר מדן, דן אמר להקליל את זה ואת בעצם אומרת להעמיק את זה״.
אני: ״זה לא להיפך, זה להקליל כדי שנוכל להעמיק. שנוכל להציף את זה בצורה…״
תהום: ״יותר בטוחה לדבר על זה. חשבתי המון על הטיפול האחרון, עולם הפנטזיה שלי מאוד לא ברור לי מהבחינה הזאת. אני מרגישה שאם אני מוותרת על העניין של הגבר הנוסף אני הולכת לאיבוד בעולם הפנטזיה שלי. כשהיתה תקופה שסגרנו את הקשר באמת לא דיברנו על הנושא הזה בינינו אני ודן, והרגשתי איך אני מתקשה להכניס תוכן מיני לסקס בינינו ובאמת לא עשינו הרבה סקס בתקופה הזו. ואז כשהתחלנו כן לעשות סקס אז זה משהו שאני מרגישה שכל הזמן עולה. ממני, מדן״.
התייחסתי לשיעורי הבית שקיבלנו: ״שמתי לב שאני כל הזמן חולם בהקיץ. כל בחורה שאני רואה ומוצאת חן בעיניי, ישר קופץ לי תסריט, זה כל כך אוטומטי שאני לא חושב על זה. דמיונות על אנשים שפגעו בי ובאים להתנצל ומודים בצדקתי, על כל מיני מצבים נחמדים שאני לא חושב שבאמת יקרו. חלק אחר של זה זה החרדות, כל מיני סיטואציות מחרידות שאני לא רוצה שיקרו. לגבי הגבר הנוסף, אני חושב שאם אין לזה היתכנות זה מאבד מהפוטנטיות של זה. כמו כדור פורח שנגמרת לו האש, הוא פשוט צונח. אפילו אם זה לא ממש קורה, כי אובביוסלי תהום לא עוסקת כל היום ב… יש בחורות שרק תפתחי להן את הצוהר והן יעופו… היא לא עושה את זה.
אבל המחשבה שזה כן יתכן היא מאוד חשובה כדי שהפנטזיה תעבוד. מבחינתי המוטיבציה העיקרית לזה היא הריצוי וההתמסרות. אם תהום היתה אומרת: ׳ממי, אני לא רוצה אף אחד אחר, אני רוצה רק אותך, מה שאני כן רוצה זה לבעוט לך בביצים ולהצליף בך עד זוב דם׳ אז הייתי מתחיל לפתח פנטזיות כאלו. בטח שלא הייתי אומר לה: ׳לא, אבל מה שאני בעצם רוצה זה לראות אותך שוכבת עם אחרים. הפנטזיות האלה לא זרות לי, הן שייכות גם לעולם הפנטזיות שלי, אבל אם היא לא היתה רוצה אותן הן היו עוברות טרנספורמציה״.
מטפלת: ״למה אתם צריכים אותי שם? מה חסר לכם? איפה אתם תקועים עם זה?״
תהום: ״אני חושבת שזה תקוע הרבה מאוד בקטע של מה שקורה תוך כדי ואחרי, או גם לפני בעצם. כל העניין שדן לא מקבל את המקום שלו ואני משמיטה אותו ולא סוגרת את הסיפור הזה, או תוחמת את הזמן. זה קצת מזכיר לי את המקרה עם החברה בשבת, שלא תחמתי את הזמן. זה העניין שלי, שמאוד מאוד מאוד חשוב לי שהעניינים האלה לא יהיו הרסניים כלפי דן״.
מטפלת: ״ואת כרגע יודעת להגיד שאת לא יודעת איך לעשות את זה לא הרסני? את צריכה אותנו כאן כדי שננסה להבין ולהבנות את הסיטואציה שתהיה לא הרסנית כלפי דן?״
תהום: ״כן, בעיקר״.
מטפלת: ״ואת כרגע לא עושה את זה מפחד מההרסנות?״
תהום: ״כן, כי אני כל פעם הובלתי אותנו להרסנות הזאת. אז עד שלא אדע שאני יודעת לנהוג אחרת אני מהוססת, מנועה. אני מתחילה התכתבויות ורוצים להיפגש איתי ולא כל כך ברור לי מה אני רוצה מהבחינה הזאת, מה אנחנו יכולים לשאת כזוג. אני חושבת שרק לאחרונה הבנתי איך אני יכולה לעשות סשן עם דן בצורה מודעת כדי שהוא לא יהיה פוגעני והרסני״.
אני: ״וזה עדיין לא מופנם, זה מצריך ממנה המון אנרגיה, היא צריכה לחשוב על זה. זה ממש מצריך ממנה מאמץ, זה לא אוטומטי ולא אינטואטיבי״.
מטפלת: ״אני שומעת מה שאמרת וזה מהדהד בתוכי. ׳זה לא צעצוע, זה לא סתם משחק בשבילי׳. המשפט שלך…אני פה, הוא אצלי, ואני חייבת להבין, אה, אממ, אני חייבת להגיד שאין לי מושג, אבל אני שומעת שאת אומרת ׳יש לגבר הזה משמעות רגשית נפשית, עמוקה בשבילי. אל תקלי ראש בזה, זה לא סתם משחק׳ ״.
תהום: ״אני לא סתם מפנטזת על זה כבר הרבה זמן. החוויות הטובות שהיו לי עם זה היו מאוד מאוד טובות״.
מטפלת: ״צריך להבין מה טוב בהן. מה הטוב שמתלווה לחוויה של שלישיה. אני לא רוצה לקרוא לזה יותר מדי בשמות כי יש לזה השלכה נפשית ורגשית לשם. אני רוצה רגע להישאר, אני זהירה, אני לא רוצה לעשות השלכה וסתם להגיד דברים. אני שומעת אותך, זה לא סתם, זה לא משחק, זה עמוק בשבילך״.
תהום: ״כן, זה גם לא משהו שאני באמת רוצה לוותר עליו״.
מטפלת: ״זה לא נשמע שיש צורך, זה נשמע שדן איתך שם״.
תהום: ״כן. אני כן רוצה לעשות את זה בצורה יותר חכמה, לא הרסנית, לא פוגענית. לא לבית, לא לבן זוג, לא לעצמי. אם הבית שלי נהרס מזה אז לא עשיתי בזה שומדבר טוב״.
מטפלת: ״בסדר גמור. אני שומעת את זה גם״.
