ההורסקופ בעיתון החינמי ברכבת אמר לי היום שאני מתמודד בצורה מעוררת הערכה (או שאולי הוא השתמש במילה 'מופלאה') ובאמת שזה היה נחמד לשמוע שלפחות מישו חושב ככה.
אני קצת חולה כבר ארבעה ימים, עם כאבים מסתוריים ומאוד לא סימפתיים בבטן בגב ובראש. אני לא מרבה להתלונן בתקווה שאם לא אתייחס לכאבים הם יאבדו עניין, אבל לפחות בינתיים זה רק גורם להם לנסות למשוך את תשומת לבי במשנה תוקף.
ואני ממשיך לעבוד ולעשות פעולות ולא מוותר לעצמי על כלום. שבע שעות היום בחדרה שהעברתי כמו גדול ואפילו הצלחתי להנות מהן. וחזרות השירה שלי עם עצמי, שהופכות לקשות הרבה יותר כשכל פלג הגוף העליון מתערבל ודואב והחולשה הכללית מחייבת מאמץ גדול יותר. ועמידה בלחצים של העבודה, והסידורים מסביב.
ואת הכל אני עושה בתוך חוויה של בדידות די קשה. אני חווה אותה כמעט כל הזמן, והיא כואבת. פעמים רבות במהלך היום אני מגיע עד סף דמעות. אבל זו מהותה של התקופה, כמו סוג של גמילה, ואני לא בורח מהבדידות, לא נלחם בה, אלא מקבל אותה, כבת זוגי החדשה. לא מצפה ולא מקווה לשומדבר מבחוץ. אני בן זוג נאמן מאוד. ואני גם לא מסכן. ככה בחרתי.
אבל היה נחמד לשמוע מילה טובה, אפילו שזה היה רק מההורסקופ בעיתון החינמי ברכבת.
ואל תשכחו לרשום ביומן :
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=22986
לפני 16 שנים. 20 במאי 2008 בשעה 20:21