מתחת לפרווה

שוב אתה בוכה. כל הזמן בוכה.

תרד ממני. פשוט תרד ממני. נמאס לי ממך. כל היום עשיתי כל מה שאמרת, ובהצלחה. עכשיו כואב לי הראש, כואבות לי הכתפיים, אני בודד, וכל היום היו טלפונים קטנים ומעצבנים עם חדשות רעות. לא ממש רעות, מהסוג הזה של הדברים הקטנים שיכולים ללכת לכאן או לכאן, והלכו לכיוון המעצבן והטורדני. כל מה שעשיתי לא עוזר לי בשיט כרגע, ובטח שלא העוקצנות הכביכול בוגרת שלך. כאילו שלך אין בעיות עם עצמך.

פפפ... אני מרגיש אותך. אני מרגיש כמה אתה סוער. מצטער אם התקפתי, רציתי לנער אותך קצת. זה היה עם כוונה טובה. אני יודע שקשה לך, שאתה דוחף את עצמך עד קצה גבול היכולת ולא עושה לעצמך הנחות, ובלי הדבר שהכי חשוב לך - אהבה, קירבה, רוך.

וואלה. אז בשביל מה באת לחפור עלי?

קראת לי.

אפילו לא שמתי לב שקראתי.

אתה כל הזמן קורא לי. אתה צריך אותי כדי לא ללכת לאיבוד בין כל הרגשות שלך.

מה יקרה אם אלך לאיבוד?

תפסיד את מה שיש לך, ובניגוד למה שאתה חושב, יש לך הרבה להפסיד. אבל גם הרבה להרוויח. והפחד מהפסד לא צריך להניע אותך, אלא השאיפה לרווח.

זה הקטע שאתה מתחיל לשעמם ואני מתחיל לצלול.

יופי, תהיה רדוד. עשית נכון. עמעמת אורות, שמת מוסיקה מרגיעה, הדלקת דוד. עכשיו רק תכין לך סלט וביצים ולחם מקמח מלא עם גבינה, תעשה מקלחת רותחת ולך לישון מוקדם. יש גם ימים כאלה. הצ'ט של הכלוב זה בטח לא מה שיתן לך תחושה טובה כשאתה ככה. ואם שומדבר טוב לא קרה היום, סביר להניח שגם לא יקרה. יש גם ימים כאלו. אתה בונה בית, וכשבונים בית, עד שמגיעים לרגע שיושבים בסלון רגל על רגל ומבסוטים מהחיים צריך להניח יסודות ברזל בשמש הקופחת, להכין בטון וליצוק אותו, לסחוב בלוקים, לטייח, לצבוע, להקים תשתית. לפעמים המימון מתעכב, לפעמים צריך להרוס ולבנות מחדש, ובאותה תקופה, וואלה, אתה עדיין הומלס. ככה זה עובד.

אתה צודק, אתה הרי תמיד צודק. אין לי טענות. אני מבין הכל. ועדיין, כל כך רע לי. חסר לי. הלב שלי חמוץ ומר. הכתפיים פוקעות תחת העומס. הבדידות הורגת אותי.

גם נשים יהרגו אותך. החיים באופן כללי יהרגו אותך. החיים זה גורם המוות מספר אחד. ממש כפי שהסיבה הנפוצה ביותר לגירושין היא נישואין. למה, בזוגיות לא הרגשת בדידות? לא היו לך ימים קשים?

אז מה המסקנה, שהחיים חרא?

זה שהחיים חרא זו נקודת המוצא. משם אפשר רק לצמוח, ולהפוך אותם לחרא עם פצפוצים.

מה עכשיו?

מה שאמרתי. ארוחת ערב, מקלחת רותחת, שינה. מחר יום חדש.

ומה עם הלב? הרעב? הכמיהה? הגעגוע? הצורך? הכאב? הצער?

כלום. הם יחכו לך גם מחר.