לפני 16 שנים. 18 במאי 2008 בשעה 9:46
זה תמיד מפתיע אותי מחדש כשמגיע מצב שאני מביט על סדר היום ורשימת המטלות, ומגלה שיש מספיק זמן להכל, שאני מתקדם בהתאם לתכנית, ושבעצם כמעט הכל בסדר. זה ישר מוריד לי את המוטיבציה להמשיך, ואני מחפש דרכים יצירתיות לבזבז זמן, כדי שאוכל אחר כך להיכנס למקום המוכר, הפליטי, של לחץ אטומי וחרב מעל הראש. אבל כחלק מהסוויץ' שאני עושה בראש לאחרונה, אני מנסה להתרגל לרעיון שמצב תקין של דברים זה רצוי ואף מהנה.
ופאק זה קשה, במיוחד כשהצורך שלי באהבה ובמין אינו מסופק כלל וגם לא יסופק בקרוב, כך נראה. מבחינתה של הנפש, היא צודקת במאה אחוז. אז מה עם על הVיים על הדף ומחוגי השעון טוענים שהמצב שפיר. הנפש מגיבה לפקודות המוח כמו סאבית שמפקפקת ביכולת הדום להכיל אותה - בצייתנות אך ללא התמסרות.